דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות שנז
(ישעי' א' ט') כסדום היינו י"ל שאמר כן כלפי דורות אחרונים שנגרשנו מבית חיינו ונסגר הדלת בעדינו וחומת ברזל מפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים וזה כאלפים שנה אנו מבקשים למצא דרך לפניו ית' ואנו מוכים בסנורים כאנשי סדום הנאמר עליהם וילאו למצא הפתח ואנו עומדים אצל הדלת וצועקים אבינו שבשמים פתח לנו שער והתשובה באה זה השער לה' צדיקים יבאו בו ואם אב גירש את בניו והם באים לפני פתחו ושופכים דמעות כמים אנה הושיעה נא אנו נתונים לחרב ולביזה נתונים לחרב ביום וקרח בלילה מושלכים על פני חוצות ומסובבים מזאבי היער הכי אפשר שלא יהמו רחמיו על בניו אעפ"י שהוא בשר ודם והוא ית' מלא רחמים האיך תתאפק תחשה האפס לנצח חסדו אולם זה דומה לאב שהכעיסו אותו בניו וגירש אותם מעל פניו אבל התאבל על רוע מעמד בניו והסכים בנפשו להיות הוא עצמו אסור בזיקים ואינו רוצה לבא להיכלי כבוד שלו עד שישובו בניו ולתכלית זה סגר הדלת והשליך המפתחות לחוץ שאם בניו יתחרטו באמת לא ינוח ולא ישקוט עד שימצאו המפתחות לבא לפני אביהם שבשמים וקצב זמן שאם לא יבקשו המפתחות לזמן מוגבל ימצאו המפתחות גם בלי שיבקשו אותם כן הוא ית' אסור ברהטים ונשבע שלא יבא למקדש של מעלה עד שישובו בניו למקדש של מטה ואם לא ישובו בעתה יגאלם: