דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות שנד
(ישעי' א') בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי וצ"ב הכפילות גדלתי ורוממתי וגם מה זה שדייק והם וי"ל דבב"ד של מטה מענישין כשנעשה בן י"ג שנה ובב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים והנה כשנעשה בן י"ג שנה מקרי גדול אולם מאחר שבב"ד של מעלה אין מענישין פחות מבן עשרים הוצרך להוסיף ורוממתו דהיינו שנעשה כבר בן עשרים ולזה דייק והם שכבר נעשו בני כ' פשעו בי והנה יוצא מזה המלצה טובה לבני הגולה שיזכו בדין שמים דזה שאין מענישין בב"ד של מעלה פחות מבני עשרים הוא משום שאין דעתו שלימה עד אותו זמן וכן אמרו חכז"ל (ב"ב קנ"ו) ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים ולפי"ז בגולה מרוב צרות צרורות לעולם אין דהתם צלולה והם כפחות מבן עשרים והנביא (עמוס ז) העיד כי קטן יעקב ואין לחייבם בדין שמים ובזה מצאתי המלצה טובה שהבורא ב"ה שומר תורתו כמפורש בירושלמי (ר"ה) והרי מפורש בשו"ע אה"ע (סי' ע"ז ס"א) שחייב אדם לזון את בניו ובנותיו עד שיגדילו ואם לא רצה גוערין בו ומכלימים אותו וגו' הרי הלכה ברורה דחייב לזון אותם עד שיגדלו ומאחר שהעיד הנביא שבגולה דינם כקטנים מחוייב הוא ית' לזונן ולפרנסן: