דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות שיט
[אחרי] כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו יל"ד דהול"ל רק הקל יותר וממילא נדע החמור דאם מעשה ארץ מצרים גרוע מארץ כנען הול"ל כמעשה ארץ כנען לא תעשו ואם מעשה ארץ כנען גרוע מארץ מצרים הול"ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו וי"ל דהנה ראינו שהקפיד השי"ת שלא יניחו ביניהם מן האומות שדרו שם גם אם ירצו לתת לסם מס מטעם פן יחטיאו אותך לי ולכאור' יפלא דאם עם בנ"י המושלים בארץ האיך יעלה על הדעת שהגרים אשר בה ונתונים למס וסיתו אותם לחטוא אדרבה הסברא נותנת שהם ויתלוו אל עם בנ"י להטיב מעשיהם כי כן הדבר תמיד שהגרים בארץ רוצים להדמות להעם המושל בקרבם וכן ראינו במצרים שהי' עם בנ"י רב ועצום ואעפי"כ לא הי' בכוחם להפך את מצרים מדתם לדת ישראל אדרבה וירעו אותנו המצרים כפי' השלה"ק שעשו אותנו רעים אמנם הסיבה לזה הוא כי תמיד עם המושל בארץ מכניע אותן הדרים בקרבם ומענים אותן עד שאין יכולין להרים ראש ולכך מתחזקים להתנהג תמיד במנהגי האר כדי להציל עצמם מעוני וצער וכן הי' במצרים שעבדו עמהם עבודת הפרך ולכך אין בכוחם להמשיך מהעם המושלין שם לדתם ומנהגם אמנם לא כן עם בנ"י שהתוה"ק למדה אותם משפט אחד יה' לגר ולאזרח הארץ וכל התורה כלולה מרחמים וחסד ולא רצה השי"ת שיתנהגו בניו במידת אכזריות לענות היושב תחתם והם רחמנים בני רחמנים ולזה מאחר שיהי' להאומות הדרים ביניהם כל זכיות שיש לתושב הארץ והם חפשים בכל הענינים לזה הי' מקום לחוש שיפתו את ישראל לע"ז לזה צוה השי"ת שלא להניח עובדי ע"ז בא"י וזה כונת הפסוקי' כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו כי הם גרועים ביותר ויש לזה שתי תקנות האחת לבל ידור ביניהם עובד ע"ז או שידור ביניהם ויהי' מעונה ומשופל לזה הקדים הפסוק כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו דהיינו שלחצו את הגרים שעשו כל התפעלות לבל יצאו ישראל ממצרים ואעפי"כ עינו אותם מאוד וזו שאמר אשר ישבתם בה אבל ישראל לא עשו כן רק מי שהי' רוצה מהאומות להפנות מא"י נתנו רשות לזה וכמו שבאמת פנה משם הגרגשי והשתא מיושב שפיר כי צריך לכתוב שניהם דע"י שמעשה ארץ מצרים לא תעשו לכן צוה הקב"ה שלא ישבו הכנענים בארצכם: