דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות שטז
צ' הסמיכות לפרשת הקודמת שמסיימת לאשמה בה לזאת תורת העולה י"ל דהנה דרשו חכז"ל תורת הוא ריבוי והיא העולה הוא מיעוט ודרשו שאם אירע פסול בקודש אם עלה לא ירד וזה מרבה תורת העולה, ואם נפסל קודם שהוקדש אם עלה ירד וזה הוא המיעוט הוא העולה ואמרו בתו"כ כלל אמר ר' עקיבא כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו אין פסולו בקודש אין הקודש מקבלו וי"ל דלכאורה יפלא למה זה יארע פסול בקרבן הלא שומר מצוה לא ידע דבר רע והבא לטהר מסעיין אותו, אולם כבר האריך בזה בספר ישמח משה פ' זו שעיקר הוא בקרבן התשובה ולעשות חשבון הנפש ואם הבעלים לא חזרו בתשובה אז נפסל הקרבן, ובזה יובן הסמיכות עפ"י שאמרו חכז"ל (בסנהדרין) עה"פ הכרת תכרת עונה בה שהכוונה שלא עשה תשובה ועדיין עונה בה ולזה י"ל לפי מה שמבואר בתחלת פרשתינו שאם אירע פסול לקרבן אל תתמה על החפץ האיך יארע כן, דע שהסיבה לזה מה שמסיים בפרשה שלפניו לאשמה בה: שעוד אשמתו קיימת שלא שב בתשובה: