דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות רח
ויאמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער וגו' ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו' ויאמר הנה האש והעצים ואי' השה לעולה והקשה בס' ישמח משה למה לא שאל יצחק בקיצור אי' השה לעולה הא קא חזי האש והעצים א"ו דיש חכמה בזה שהקושיא תולה באש ועצים שהוליך אברהם שמו מלבד הפשוט דמכח זה הבין שהולך להקריב עולה ולפי הפשוט לא הי' צריך לפרש הנה האש והעצים דהא קא חזי לי' ולי יפלא בכל הימים שהלכו יחד לא שאל יצחק ואי' השה רק עתה כשצוה לנטריו שבו לכם פה אז עלה על דעתו לשאול אי' השה לעולה וי"ל דמבואר (בחזקוני) שזה שצוה אותם להשאר פה הוא מטעם שהי' מתיירא כשיראו הנערים שרוצה לשחוט את בנו יעכבו על ידו ומיושב היטב כי עד עתה לא שאל אי' השה רק בעת שצוה להם להשאר פה הבין שנתיירא פן יעכבו על ידו ואם הי' בדעתו לשחוט שה למה יעכבו על ידו א"ו שכוונתו לשחוט את בנו לזה שאל אם אתה מתיירא שהם יעכבו על ידך מלשחוט אותי האיך לא תחוש שאני אעכב על ידך הלא כחי במתני כבחור בן ל"ז שנה ואתה תש כחך כזקן לפי"ז אומרו הנה האש והעצים הלא תראה שהאש והמאכלת הקלים לקחת בעצמך והעצים הכבדים לישא שמת עלי ואי' השה לעולה איך לא תחוש שאני אעכב על ידך שלא תשחוט אותי ולזה השיב לו אברהם מה לתבן את הבר הם עם הדומה לחמור ואין מבינים מסירת נפש של עובד ה' אבל אלקים יראה לו השה לעולה בני הלא אתה בני עצמי ובשרי הקדוש מרחם ובטוח אני שאתה מוכן למסור נפשך לרצונו ית' או יאמר שיש בזה רמז ולימוד לדורות הבאים בעת גלותם של ישראל מוכרחים אנו לישא וליתן עמהם לצורך פרנסה מ"מ נלמד מאברהם דבשעה שעובדים את השם צריכים להפרד מהם ולא לדמות להם וכמו שאמר (עזרא ד' ג') לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו: