דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות רה
קח נא את בנך וגו' אשר אהבת ואח"כ כתיב ולא חשכת את בנך את יחידך ולא כתיב אשר אהבת ובכתוב אל תשלח ידך אל הנער יל"ד לאיזה ענין קראו נער ולא אמר אל בנך או אל יצחק וי"ל דכתיב וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ודקדקו בספר ייטיב לב בשם הצדיק מהרמ"מ זצ"ל מרימעניוו לאיזה ענין סיפר ששלח את ידו ויקח את המאכלת דהי' די לומר ויקח את המאכלת ותירץ שאברהם אבינו ע"י עבודתו התמימה הגיע למדריגה שאבריו לא התנועו רק לרצון הבורא ב"ה ומאחר שמעולם לא עלה על לבו ית' לצוות לשחוט את יצחק לכך לא רצה היד ליקח את המאכלת עכ"ד והנה באברהם בענותנותו שאמר אנכי עפר ואפר כשראה שצריך להכריח היד ליקח המאכלת לא תלה הדבר בצדקתו שאבריו אין מתנועין אלא לרצונו ית' אלא תלה שזה מאהבת בנו לכך לא רצתה היד ליקח את המאכלת והתאמץ להסיר מלבו כל מיני אהבה כי התירא אם בעת לקיחת המאכלת כבר הי' צריך לחיזוק גדול ליקח את המאכלת מה יהי' בסוף בעת שירצה לשחוט לכך התגבר על טבעו שלא הי' בעיניו כבנו רק כנער דעלמא וזה שגילה מלאך ה' אל תשלח ידך אל הנער כי אז כבר הי' במחשבתו ודעתו כאלו אין זה בנו ומיושב שלא הזכיר אשר אהבת ולא הזכיר גם בנו רק נער כי באותו שעה כבר לא הי' אוהב אותו ולא הי' בנו רק כנער בעלמא ובזה מיושב הא דהקשו (במדרש רבה פ' נ"ו) עה"פ אל תשלח ידך וגו' וסכין היכן הי' ולפי"ז א"ש דהא וישלח את ידו הפירש שהתחזק נגד טבעו והכריח את ידו ליקח המאכלת וע"ז אמר לו המלאך אל תשלח ידך אל תכריח את ידך ליקח את המאכלת וזה שייך רק בידו שלא רצתה ליקח המאכלת והוצרך להכריחה אבל בסכין לא שייך לומר כן דהא הוא דומם ואיני בעל הרגש ולעולם צריך לזה כח ליקח את הסכין דהא עצמו אין הסכין חותך ובזה מיושב הפסוק והנה איל אחר ועמדו חכז"ל מה זה אחר אולם בשעה שאמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער חשב בדעתו שנצטוה כן על שלא הי' עובד כראאי' ועדיין הי' לו אליו אהבה עכ"פ כנער דעלמא אז התחזק מאד כדי לשחטו חשב בדעתו שזה הנער אינו אדם כלל רק כאלו היתה בהמה על המזבח וגילה זה הפסוק באמרו איל אחר דגם יצחק הי' באותו שעה בעיניו כאיל ולא כאדם (עיין אות רט"ז):