אור ברסלב
דבר המלוכה אות קמד

דבר המלוכה· רבי שאול בראך

אות קמד

אות קמג

או יאמר דבסליחה ליום ד' מעשרת ימי תשובה הפייטן אומר בכל בקר מי ותן ערב נואמים ברמש אומרים מי יקרב אור ימים וצ"ב למה תלה הדבר בחשך יאיר ולא אמר כעין בבא ראשונה בערב מי יתן בקר אומרים ועוד תמוהא דהא מבואר (בסוטה מ"ט) שרבא אמר בכל יום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אלימא בקר דלמחר מי ודע מאי הוי אלא דחליף הרי שהפירוש בערב תאמר מי יתן בקר היינו בקר שעבר וכן הפייטן בסליחה ליום ד' הבין כן שאמר מיום שעבר קשה הבא ואיך הפייטן אמר כאן מי יקרב אור ימים הרי שהבין הפירוש בקר דלמחר וגם רש"י (פ' תבא) פירוש ג"כ שקאי על בקר דאתמול וסיים וכל שעה מרובה קללתו משלפני', וצ"ב למה נקיט רש"י כל שעה שאינה מלשון רבא שנקיט כל יום, אולם יובן דמהרש"א בסוטה שם) הקשה אמאי לא הקשה רבא מרישא דקרא דכתיב בכל בקר תאמר מי יתן ערב הי ערב אילימא דלמחר מי ידע ותירץ על פי שאמרו (ספ"ב דשבת) דמזל יומא גרים ויתפרש דבכל יום קללתו מרובה אעפ"י שיש שיום שלאחריו יש לו מזל טוב ויתר משלפניו מ"מ מיום שחרב בית המקדש קללתו מרובה מיום שלפניו ודייק כן מסיפא דקרא דברישא דקרא אין ראי' דיש לפרש מי יתן ערב דלמחר שמצפה למזל יום אחר שמתחיל בערב אבל גבי ערב מי יתן בקר שפיר הוכיח כיון דבערב ובקר שלאחריו מזל יום אחד הוא מי ידע א"ו דקאי על יום שלפניו עכ"ד - ולפי"ז א"ש מאחר דרבא דייק מסיפא שבזה ערב ובקר שלאחריו הוא יום אחד לכך אמר רק שאין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו ומאחר שידענו זה ממילא מתפרש גם הרישא בבקר תאמר מי יתן ערב על ערב דאתמול שהוא יום אחד עם הבקר ויפה כתב רש"י שגם אין לך כעס שאין קללתו מרובה משעה שלפניו ונראה שהפייטן ראה באיזה מדרש שפירש קרא כפשוטו דקאי על לעתיד וכבר כתב המנחם עזריא דבאגדה רשאין לפרש פירוש אחר ממה שפירשו בש"ס ויש לישב קושית רבא דשפיר מצפה בבקר שיהי' ערב דלמחר דהא כתיב (בפסיק ל"ד) והות משוגע ממראה עיניך אשר תראה וכן (בפסוק ל"ב) בניך ובנתיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות דהא בערב הוא חשך ולא יראה צרתו בעיניו וכן מתפרש גם ערב תאמר מי יתן בקר דבלילה בחשך יש פחד יותר מביום וכתיב (בשיר השירים ג' ח') מפחד בלילות וכתיב (תהלים ק"ד) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש יאספון וגו' ויומתק שהכתוב עצמו נותן טעם לדסמך לי' בערב תאמר מי יתן בקר שהוא מפחד לבבך אשר תפחד ושוב נתן טעם על בקר תאמר מי יתן ערב שהטעם הוא ממראה עיניך אשר תראה שבחושך עכ"פ איני רואה צרת נפשו ולפי זה הפייטן שפירש הכתוב דלא כרבא דמי יתן בקר היינו דלמחר כדי שלא יקשה עליו קושית רבא מנין יודע מה שיהי' בבקר לזה לא אמר בקר רק אור דהיינו שמקווה לאור שיתמעט הפחד מבלילות- ובזה יש ליתן טעם על מה שבכל יום נאמר בתורה ויהי ערב ויהי בקר חוץ משבת שלא נזכר בו זה הלשון וי"ל דידועה דבגולה השבת מגין עלינו ובספר יערות דבש נתן טעם על שבדברות ראשונות נאמר טעם למצות שבת כי ששת ימים עשה ה' ובדברות אחרונות נאמר שהטעם כי עבד היית במצרים שהענין הוא שלאחר שחטאו ונגזר עליהם גלות אם הי' כתיב כבלוחות הראשונות כי ששת ימים עשה ה' הי' גם אוה"ע שומרים שבת ולא הי' לנו קיום בגולה וזו שבכל יום נאמר ויהי ערב ויהי בקר שיגיע זמן שיהי' בהם וי וצרה שבכל ערב ובכל בקר יהי' צרה חדשה כמאמרם ז"ל (מגילה י"ב) אין ויהי אלא צער עדה"כ בבקר תאמר מי יתן ערב דאתמול ובש"ק השבת יגן עלינו ולא יתחדש בו צער או יופסק או יתמעט הצער ובזה יובן מאמר הפיוט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקינו במשפט שאם חל ר"ה בשבת חסרים לנו מליצי יושר הנבראים ממצות תקיעת שופר כמאמר הפייטן יהי רצין מלפניך שיעלו אלו המלאכים היוצאים מן השופר לפני כסא כבודך וימלוצו טוב בעדינו אולם אדרבה כדאי זכות השבת שיגן בעדינו, ובמדרש שוחר טוב (תהלים צ"ב) אמרו כשחטא אדם הראשון בא יום השבת ונעשה לו סניגור וניצל מדינה של גהינם כיון שראה אדם כחה של שבת אמר מזמור שיר של יום השבת ועה"ס (בפ' בשלח) שם שם לו חק ומשפט אמרו במכילתא חק זה שבת, וזו תאמר ליעקב דבר חק ומשפט שהוא השבת וצדקינו במשפט:

תוכן העניינים

דבר המלוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה