דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות קלא
נהגו בסוף התקיעות לתקוע תקיעה ארוכה ונקראת תקיעה גדולה י"ל בטעם המנהג לעורר רחמים על ישראל ולבקש לגאול אותנו כי אין בנו עוד כח לסבול וכלתה רוחינו ולא קמה עוד רוח באיש ויום ליום אנו נחלשים דבמתן תורה כתיב וקול השופר הלך וחזק מאד ואמרו חכז"ל (מכילתא פ' יתרו) בשר ודם כל שמאריך קולו נחלש יותר משא"כ בקול שופר זה הלך וחזק ואם במצרים שהי' רק רד"ו שנים כתיב ולא שמעו אל משה מקצר רוח כש"כ בגלות האחרון שנתקיים בנו הכתוב כלתה רוחי (תהלים קמ"ג) אל תסתר פניך ממני, וזה נרגש בתקיעה הארוכה שכל רגע קטנה נחלש הקול יותר ויותר וזה מעורר רחמים: