דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות קכט
י"ל טעם על תקיעת שלפני' ושלאחרי' דשתי מידות טובות יש באומה ישראלית אשר לא נמצאו באומות אחרות האחת שבעת הצלחתם לא יתגאו ולא יבעטו ויפאר ענוים בישועה ופירשו המפרשים שהבורא ב"ה מתפאר בישראל שהם ענוים בעת הישועה וישראל אשר בך אתפאר ושנית שבעת צרה אין מתייאשים מן הישועה וגם סובלים כל יסורים שבעולם ואין מתרעמים על הבורא ב"ה אדרבה מאמינים שהוא קל אמונה ואין עול ופירשו בזה כוונת הכתוב (בקהלת) ביום טובה הי' בטוב וביום רעה ראה שגם ביום טובה יזכור שבקל יתהפך הגלגל ויהי' יום רעה וביום רעה ראה שיש עוד תקוה ואל תתיאש וכש"כ שלא תתרעם - והנה מבואר בראשונים על (מס' ר"ה) שהתקיעה הוא קול שמחה והתרועה הוא קול עצב ולזה רמז מעלת ישראל שבטוב לבם בתקיעה ראשונה ושמחים מכירים ויודעים וזוכרים שאחרית שמחה תוגה ולאחר תקיעה בא תרועה ולכן אין מתגאין בעושרן ואין בועטין מרוב שומנן ואחר התרועה באה תקיעה אחרונה להראות מידה טובה אחרת של ישראל שאין מתיאשין בעת צרה ובוטחים בישועתו וגם בעת ששחה לעפר נפשם מתפללים קומה עזרתה לנו ובאוה"ע כתיב (ישעי' ח' כ"א) והי' כי ירעב ויתקצף וקלל מלכו ואלקיו וכדאי הם שתי ענינים אלו לזכותם בדין: