דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות קיז
או יאמר ויתישב גם אמרו זמרו אלקים זמרו זמרו למלכינו זמרו דצ"ב הכפילות וגם השינוי שבפעם שני אמר מלכינו בכינוי ובפעם הראשון אמר אלקים ולא אמר אלקינו וגם מה זה שאמר זמרו משכיל איזה השכלה יהי' בזמירתם וגם נדיבי עמים נאספו משמעו עמים רבים עם אלקי אברהם משמעו שמדבר רק מאומה ישראלית וגם למה קראן נדיבי עמים אלקי אברהם דייקא וגם צ"ב תיבת כי שהוא נתינת טעם בכל מקום וגם הסיום מאד נעלה צ"ב דהא בתחלה אמר רק עלה ויבואר (בתהלים פ"א) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב וצ"ב דלכאור' משמעותו כאלו הוא ית' הבעל דין ועליו ישפוטו - וגם מה זה חק לישראל וי"ל דבס' עבודת ישראל (פ' וילך) בדרוש לראש השנה כתב שעיקר הדין בר"ה הוא כי הקב"ה ברא עולמו שיתנהג בטבע ודרך שני שהטבע יהי' משעובדת לתוה"ק ובראשית בשביל התורה שנקרא ראשית והנה כשישראל עושין רצונו ההשפעה באה מדה במדה להראוים לה ואי אפשר לחיצונים להתאחז בההשפעה אבל אם אין ראויין וצריך הקב"ה לעשות עמהם צדקה במתנת חנם אז יוכל להיות שיתאחז' החיצונים בההשפעה ובודאי אין נחת רוח להקב"ה מזה אבל אם מוציא משפטינו לאורה אז לעושי רצונו לבדו באה נחלתן ובכל ר"ה המקטריגים רוצים לחזק עצמם באיזה עילה שמוצאים בישראל שימאס הקב"ה בהם ויטוש את נחלתו ואז תהי' השפעה בלי סדר עבודה רק בדרך מתנת חנם וחסד וייטב להם ועיקר הקטרוג והמלחמה שלא יקרא אלקי ישראל רק אלקי כל הארץ יקרא דהיינו שתתבטל ח"ו הנהגת מדה במדה ושפעת אדון בל תתפשט על כל הנבראים בסדר המערכה כמו שסידר מאז המזלות והכוכבים עכ"ד (ובביצה ט"ז) אמרו האי חק לישנא דמזוני הוא וזו כי חק לישראל שתבא השפע ביחוד לעמו ישראל הוא משפט לאלקי יעקב שדנין אם יקרא שם אלקי יעקב או אלקי כל הארץ אולם באמת אדרבה זו כבודו ובזו נתעלה מלכות שמים שהשפעה באה רק לעושי רצונו ובראש השנה שממליכום ישראל את השם כבודו מתעלה וזו עלה דייקא אלקים בתרועה שמתעלה וכבודו מתרבה שיתגלה לעיני כל השגחתו על עושי רצונו וזו זמרו לאלקים שהוא אלקים לכל העולם וזמרו למלכינו דייקא בעת שמתגלה לעיני כל כי הוא אלקי ישראל והוא מלכינו ביחוד ונתן טעם לזה כי מלך כל הארץ אלקים ולנו לשבח אם הוא ית' מוותר על זה ויקרא בשם אלקי יעקב ביחוד לכן זמרו משכיל בהשכלה ששבח יותר גדול וזו כבודו להקרא בשם אלקי יעקב מלהקרא אלקי כל הארץ וחכז"ל אמרו (בחגיגה ג') עה"פ מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב אלא אלקי אברהם שהי' תחלה לגרים ופרשו שנקרא נדיב על נדבו לבו להכיר בוראו נדיבי עמים הם הגרים המתנדבים מעמים לקבל עליהם עול מצות וזה חידוש גדול שגם לעתיד לבא שיתגיירו האימות ויכירו האמת לא יתקבלו לעם בפני עצמו רק יצטרכו לדבק בעם ישראל ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל דייקא מלך אעפ"י שאז ידע כל פעול שאתה פעלתו בכ"ז יאמר ה' אלקי ישראל מלך וכלפי שאמר שגם עתה בעת תקיעת שופר מתעלה כבודו ועלה אלקים בתרועה משמיעני שלעת"ל שיתגיירו האומות מאד נעלה וידוע כי אלקים בגמטריא הטבע וה' אלקי ישראל בגמטריא תרי"ג שזו הנהגה מידה במידה עפ"י התורה ובס' תפלה למשה (פרשה מ"ו) כתב שגם לעת"ל שיקרא השם ככתיבתו זה רק בישראל אבל גירי האומות גם אז יקראו רק בכינוי כמו ישראל בעוה"ז וזו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול שאז יתקיים יתגדל ויתקדש שמי' רבה ויקרא ככתיבתו גם אז והי' זה לעמו ביחוד ויקרא שמו עליהם ויאמרו כולם ה' אלקי ישראל מלך אעפ"י שמלכותו בכל משלה: