אור ברסלב

דבר המלוכה· רבי שאול בראך

אות נד

אות נג

(סליחות לעשי"ת) בין כסא לעשור השלכנו רוע שאור צדקינו במשפט באור החיים לאור י"ל דהפייטן אמר אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי ופירשו המפרשים עפ"י שאמרו חכז"ל (חגיגה י"ב) אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהן מקולקלין עמד וגנזו מהן ולמי גנזן לצדיקים לעתיד לבא והיינו שאמר אור עולם היינו שמעולם שנברא ביום ראשון באוצר חיים שגנזו אורות מאופל שיש בו תערובת חשך על זה אמר ויהי ואמרו חכז"ל (רבה בראשית) שאז בראש השנה שמש האור ל"ו שעות שאדם הראשון נברא ערב שבת ולא נשקע האור עד מוצאי שבת וכתב בס' יערות דבש שמזה הטעם שתי ימים של ר"ה כיומא ארוכת' דמי מפני שלא הי' לילה בין שתי ימים אלו וי"ל דאור הגנוז הזה מאיר לנשמה עד שאם חטא אדם מכיר ע"י אור זה מה שחטא כעין שמצאו בימינו אור שעל ידו רואין באברים הפנימים שבאדם כן אור הגנוז מאיר לנשמה עד שמכיר מה שחטא ולפי"ז י"ל דבכל שנה באותו זמן היינו בראש השנה מתעורר אור הזה ועי"ז מתעורר כל בר ישראל לתשובה וזו בין כסא לעשור השלכנו רוע שאור ע"י שמאיר לנו מאור הגנוז באוצר החיים ועושין תשובה וצדקינו במשפט על ידי אור החיים ובזה יובן תהלים קל"ט לילה כיום יאיר ימים יוצרו ולא אחד בהם וזו שאמר ימים יוצרו היינו שתי ימים של ראש השנה ולו אחד בהם שנחשבים כיומא אריכתא ובתיבת ולו מרומז שהי' האור מאיר ל"ו שעות ויומתק אומרו לפני זה גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר שזה קאי על ליל שבת שהי' מאיר הלילה כביום ומזה הטעם יוצרו ולא אחד ששתי הימים נחשבים כיום אחד וכל המזמור דרשו חכז"ל על אדם הראשון אחור וקדם צרתני שנבראו שתי פרצופין אדם וחוה אתה ידעת שבתי בגן עדן וטרודי ממנו גלמי ראו עיניך אמרו הקב"ה צר את האדם והי' מושלך לפניו כגילם שנאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו אמרו ביום שברא הקב"ה את אדם כתב לו הספר מי שהוא עתיד לעמוד ממנו עד תחיית המתים והראה לו דור ודורשיו וכן דורשו אומרו אך חושך ישפנו משום שלא ראה חשך עד מוצאי ש"ק לכך נתירא אז ואמר אך חשך ישפני תאמר אותו שכתוב בו והוא ישופך ראש בא להזדווג לי וכן דרשו (סנהדרין ל"ח) אדה"ר בלשון ארמי סיפר שנאמר ולי מה יקרו ריעך ואמר זה הפסוק כשהראה לו הקב"ה את ר"ע ושמח בתורתו ונתעצב במיתתו ובזה יובן הילקוט ולו אחד בהם היינו יום כיפורים ויובן גם הא דכתיב ולא באל"ף ונקרא לו בוא"ו דלכך יום זה מיוחד להשי"ת לפי שלא אחד בהם שאין לשטן רשות לקטרג בו כמאמרם ז"ל (יומא כ') דתיבת השטן בגימטריא שס"ד לפי שיום אחד הוא יום כיפורים שאין לו רשות לקטרג בו והש"ך עה"ת (בפ' תצא) פירש עה"פ וקרבה אשת האחד היינו נוקבי' דס"ס הנקרא אחד והנה כתב היערות דבש שם שזה שאין רשות לשטן להסטין ביום כיפורים זה נצמח מזה ששימש האור ל"ו שעות וא"כ הי' אז רק שס"ד ימים ולכך ניתן לו רשות להסטין רק שס"ד ימים ואח"כ שנחלק ראש השנה לשתי ימים ממילא נשאר יום כפורים שאין לו רשות להסטין ובזה פירוש הכתוב ביום התשיעי וענית' דאז הי' יו"כ ביום התשיעי ובזה פירש המדרש ה' אורי בראש השנה וישעי ביו"כ שע"י שהאיר האור בליל ראש השנה וישעי ביו"כ שאין לו רשות להסטין ולקטרג בו ולפי"ז יובן קישור כל הדברים שע"י שימים יוצרו ולו אחד בהם ששתי הימים כיומא אריכתא עי"ז יש לו ית' יום אחד וזו יום הכיפורים אשר לא אחד בהם שהס"ם אין לו רשות להסטין בו -ובדברינן יובן הכתו' נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד עדה"כ או הודע אליו חטאתו בעל ידי אור הגנוז נודע לו מה שחטא וחוזר בתשובה - ובזה יובן הפסוק ועל ספרך כולם יכתבו דלכאור' מאי זה כולם אולם גם מלאכים וצדיקים שרויין בדין ביום זה ומלאכים יחפזון ויאמרו הנה יום הדין וגם במלאכיו ישים תהלה וזו חידוש שמרבה בתיבת כולם ובזה יובן (איוב י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד דאיתא בספר אגרת שמואל (עה"פ רות פרשה ג' פסיק ב') שנעמי ידעה שדוד מלך ישראל ומלך המשיח ראוי' לצאת מבעז והס"ם קטרג שלא יבא הזיווג הזה לידי גמר על כן רצתה לסמות עיני הקטיגור בתת לו חלק מה בהזיווג כדי שלא יקטרג על דרך שצוה השי"ת ביום כיפורים שכל ישראל קדושים והס"ם מקנא על קדושתם וכדי שלא יקטרג ניתן לו חלקו שעיר המשתלח לעזאזל ולכך הזיווג הקדוש הזה ראתה נעמי שאם לא יתנו לס"ם חלק מה בו יקטרג עליו לכך יעצה שיעשה מעשה זו בפריצות כי זה חלקו ותאוותו ואז לא יקטרג הס"ם שיבא לידי גמר וכן תמצא בזיווג יהוד' עם תמר הוצרך להיות לס"ם חלק בו שנעשה דרך זנות עכ"ד ויש להוסיף שגם בלוט עם בנותיו הי' בדרך פגם וזנות ומה שאסרה התורה לעתיד - ולפי"ז יפורש מי יתן טהור מטמא אם נשמה טהורה נשקעת בתוך הטומאה מי יוכל להוציאו משם לא אחד אם לא יתן חלק לס"ם הנקרא אחד כדברי הש"ך הנ"ל ובזה יובן (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל קל פעמי' שלש עם גבר וצ"ב לאיזה ענין אמר פעמים אם אמר אח"כ שלש וי"ל דמרמז על נשמה זו דמבואר בתיקוני זוה"ק דבפסוק זה מגלה סוד הגלגול ולפי"ז יאמר דשתי פעמים הראשונים הי' דרך זנות ממש ובפעם השלישי עכ"פ בדרך פריצות ולזה קרא כאן אדם בשם גבר שהתרנגול שטוף בזימה כמו שאמרו חכז"ל שלא יהיו מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים (ברכות כ"ב) ורמז נפלא לזה שתיבת גבר ניטרוקין גימל בעז רות שבגלגול השלישי הי' בעז עם רות ועל ידי זה באה הנשמה לכלל אומה הישראלית:

תוכן העניינים

דבר המלוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה