דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
מפתחות · סימן צ
מנחות די"א ריבה שמנה עד ב' לוגין, העודף על הלוג הוי חולין ב) המכה את עבדו ומכרו כו'. ענין התראת ספק גיטין דל"ג, קודם מיתה יצא מרשותו, עור המת, אמ"ש סי"ג, גיטין דמ"ג וענין ק"פ כקה"ג.
איזה תקוני טעות הדפוס בהספר "אבן פנה", דף א' הושע שהי' בינוני כו' צ"ל כמ"ש במד"ר במדבר פ"ב ד' מ"ה שנת תרמ"ז צ"ל תרמ"ה, תקע"ה צ"ל תק"ע, ד' נ"ח כשקרוין עבדים צ"ל משום דקאי התם אליבא דר' יהודה דקאמר אין אתם כו' דממילא מוכת הכי ר ד' פ"ב ויש אשר נוסף כו' צ"ל ע' יו"ד סקע"ט וי"ל דקמ"ל דשרי אפי' אותם שאינם מועילים ומכ"ש המועילים בסגולתם ד' ע' הטפי החצוני צ"ל היופי ד' פ"ו הגנ"י צ"ל כ"א הגנ"י ד' פ"ז שמהוראתם צ"ל שמהוראתם הקודם ד' פ"ח בב"ק ד"נ צ"ל ע' זבחים דס"ו.
למלאות הגליון הנני מעתיק כאן ממה שביארתי לענ"ד ליישב הא דפרש"י ריש ברכות ד"ה דילמא ביאת אורו, שיאור השמש ביום השמיני ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו, ועמ"ש התוס' וע' בעל המאור שתמה דא"כ למאי הוצרך לפשוט מהברייתא דהא גם במשנה מפורש זה ואי נימא דמצי לאוקי מתני' בהנך דלאו בני מחוסרי כפרה, כמו"כ הברייתא מצי לאוקי הכי, ולכאו' י"ל דמספקא להו בהא דכהנים לא קאכלי בתרומה עד שעת צה"כ אי היינו רק מצד ספק דבמא הוא יום עדיין וממילא תרומת פירות או בזה"ז למ"ד דהוי מדרבנן אפשר דקאכלי בביה"ש דהוי ספיקא דרבנן או דנימא דגזה"כ לענין זה דתלוי בצה"כ כיון דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא ילפי' מיתור הלשון ממ"ש וטהר דדוקא כדטהר יומא לגמרי (וכוונת התורה על הודאי וכמ"ש בסוטה דכ"ט ודאי טהור כו' וכמ"ש החו"ד), והגם דל"צ קרא למעוטי ספיקא כבר ביארו התוס' ביומא דע"ד דדוקא גבי תחלת הצהוב דכל שעה שוה ותמיד הם או בכלל גדולים או בכלל קטנים, משא"כ הכא דסד"א דסגי בשקה"ח, ולפום צד האיבעיא דדלמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא בהבאת קרבנותיו, ממילא כדאינו מחוס"כ דסגי בהערב שמש (וכמ"ש במים יובא וטמא עד הערב) הדבר מוטל בספק אי ביה"ש הוי בכלל ערב, ופשט דא"כ לימא קרא ויטהר, שיטהר בהבאת קרבנותיו, משא"כ כדהוי טהר יומא שאיחור הזמן בא מאליו ודקאי על היום נופל לשון וטהר, וממילא מתיישב דלא מצי לפשוט מהמשנה ממה שהכהנים אוכלין בתרומתן משעת ק"ש וכן מהמשנה דנגעים דהעריב שמשו אוכל בתרומה (כקושיית התוס') דגם להס"ד פשוטא דדוקא אכילת קדשים הוי משיביא קרבנו כשמחוס"כ, ופשיט רק מדקתני ברייתא סימן לדבר צה"כ דאס"ד דמאי וטהר טהר גברא דממילא ליכא יתורא לענין דדוקא כדאדכי יומא לגמרי בצה"כ ומה שאינו אוכל בתרומה משקה"ח היינו רק מצד ספק יום ממילא היינו דוקא בתרומה דאו' וכן לענין ק"ש כשקרא דיעבד קודם צה"כ הדבר תלוי בהפלוגתא אי ק"ש דאו'. ועכ"פ אין נופל לומר דסימן לדבר צה"כ כיון דמה שאין אוכלין מקודם היינו רק מצד ספק בעלמא ובערב תליא מילתא כמו בכ"מ שתלוי בכלות היום אעכצ"ל דמאי וטהר טהר יומא ואתי קרא לומר דהכא גזה"כ דדוקא כדאדכי יומא לגמרי ודממילא גם לענין אכילת תרומה שנתמעט רק דאין כפרתו מעכבתו וביאת שמשו מעכבתו הוי ג"כ בזמן צה"כ וגם הוי גילוי מלתא דגם מ"ש עד הערב הוי הכי, וע' יבמות דע"ה דהך קרא ל"צ אלא לענין נגיעה ומשום דלענין אכילה ילפי' מקרא דובא השמש וטהר, ועפמ"ש מיושב מה שמקשין בהא דקאמר בשבת דל"ה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי, דהא אי ס"ל לר' יוסי דתרומה בזה"ז דרבנן וע' יבמות דפ"ב, הוי ספיקא דרבנן ועפמ"ש א"ש דגזה"כ דכדאדכי יומא לגמרי, ובלא"ה מיושב. ובירושלמי דספק קרא ק"ש צריך לקרות ממ"ש דהקורא קודם לכן לא יי"ח ועכצ"ל דהגם דתלי לק"ש בזמן אכילת תרומה מ"מ גבי זמן ק"ש הוי רק מטעם ספק יום ואולי הירוש' פליג, ועמ"ש בספרי אה"ר ס"א דגם אי נימא דשייך להעמיד בחזקת יום כדמשמע לכאו' בעירובין דל"ו אכתי שפיר מוכיח הירוש' משום דס' קרא איכא חזקת חיובא והקורא קודם לכן אין ידוע אם עבר עליו רגע א' בחיוב שלא נתחייב בק"ש קודם דהוי ודאי לילה ונתעוררתי ע"ז ממ"ש בחו"מ סע"ה דכשאומר איני יודע אם פרעתיך חייב גם כשהספק פרעון קדם להלואה, והשבתי דשאני התם דלענין חיוב דמי ההלואה אין נפקותא אם הי' ההלואה בקדימה או באיחור משא"כ חיוב ק"ש דלא תליא במה דקמי שמיא גליא אלא במה שנתחייב גברא מצד דין התורה ויש נפקותא אי אתחזק גברא בחיובא או שיש ספק שמא לא נתחייב מעולם. ועכ"פ ממילא אין חומר יותר בהקורא קודם לכן מס' קרא דעלמא.
וע' מנחות ד"כ תד"ה נפסל מהא דס' חשיכה לא חולץ ולא מניח תפלין ולכאו' מוכח מזה ג"כ דל"ש להעמיד ביה"ש בחזקת יום דל"ל דהיינו מילפותא דמימים ימימה דהיינו דוקא כשהוא ודאי יום דכוונת התורה הוא על הודאי דוקא, דהא מדאינו חולץ ואינו עובר אז בעשה דושמרת ולא אמרי' שהוא בכלל המיעוט ימים ולא לילות משמע דחשיב ספק בעלמא, ועמ"ש התוס' בביצה דט"ו דההיא דיושב בביהמ"ד ותפילין בראשו נקט בלשון וקדש עליו היום דבע"ש מיירי וקמ"ל דשבת לאו זמן תפילין ויקשה לכאו' דהא בלא"ה לילה לאו ז"ת וכמ"ש התוס' מקודם עמ"ש הי' בא בדרך ושקעה עליו חמה דמיירי בחול, וא"כ לאו קדושת היום הוא שגורם מה שמניח ידו עליהן כו'. ועכצ"ל דמ"ש וקדש עליו היום היינו בזמן מוקדם יותר, ובפרט אי תוספת שבת דאו', א"נ לר"ע דנתמעט שוי"ט שהן גופן אות, ועמ"ש באה"ר ססי"ג לענין זמן קביעת שבת למעשר. ועפ"ז יש מקום ליישב לענ"ד מה שהקשה הש"א סמ"ג בהא דקאמר שם אי דלא מנטרא מאי אריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי דהא תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג כו', דלפמ"ש הב"י דאפשר דליכא איסורא בהנחת תפילין בשוי"ט ודמחיובא הא דקממעט לשוי"ט, שאני כששקעה חמה דאיכא איסורא להניח בלילה, ועפמ"ש מיושב כיון דממ"ש וקדש עליו היום עכצ"ל דקדה"י הוא שגורם ושלא שקעה חמה עדיין.
בענין מה שביארתי בספרי אמרי שפר סימן פ"ו בהסוגיא דמנחות ד' כ"ג. נלע"ד ע"ד קושיית המל"מ פ"א ממשכב ומושב מההיא דסוף תמורה דפריך וליבטל שק ברובא, והא דמי לטומאת משא כיון שנהנה בב"א מן הבגד, ותירץ דהא דלא בטיל הוי רק מדרבנן, ודבריו צריכין ביאור דאכתי מאי פריך דליבטל ברובא, ולכאו' י"ל דהכי פריך דכיון דמה"ת בטיל ברובא אמאי קתני ידלק דמשמע דוקא שריפה. ומשני בצפורתא דלא בטיל גם מה"ת. ובזה יש מקום ליישב הא דמקשה צפורתא ולשלפינהו ומסיק אם אפשר לשלופינהו מוטב ואם לאו אוקמה כר"י דאמר אם רוצה להחמיר על עצמו ולשרוף הנקברין רשאי. וע' פרש"י ותוס' דהא דאוקמה כר"י לא קאי על הקושיא דליבטל ברובא ולפמ"ש אולי י"ל דכיון דכל הקושיא דליבטל ברובא. הוי אהא דקתני ידליק, דהוי לומר דדוקא טעון שריפה דאלת"ה מאי קמ"ל כיון דמיירי בנזיר טהור דגם מה"ת דינו בשריפה ומהכ"ת נימא דעתה לא יוכל לשורפו. ופריך הש"ס דכיון דבטיל ברובא מה"ת. לא הוי אלא איסור דרבנן. דהשבתתו בכל דבר כמו חמץ קודם שש שעות דהוי מדרבנן והשבתתו בכל דבר. ע' פסחים ד' י"ב, גם דדוקא לענין איסור שייך לומר דלא בטיל משום שנהנה מכל הבגד. אבל לגבי שריפה הלא אינו יודע מקום האיסור ועל מה יחול מצות שריפה, וא"כ שפיר משני הש"ס הא מני ר"י היא וה"פ דמיירי בנזיר טמא דהוי מהנקברין. ומ"מ תני ידלק להשמיענו דרשאי לשרפו לר"י. אבל לרבנן אסור לשרפו משום דאתי לאתהנויי מאפרו. דהא ביארו התוס' שהנקברין דליכא מצוה לשורפן לכן משיך איסורייהו. וא"כ גם אי האיסור רק מדרבנן מ"מ משיך האיסור כיון דליכא מצות שריפה וגם האפר יהא אסור, והא דקאמר דאם אפשר לשלפינהו מוטב ואם לאו כו' יש לפרש דה"ק אם אפשר לשלוף כל החוטין גם היתר על הצורה. ודאי א"ש אפי' לרבנן, ואם לאו דרק הצורה יכול לשלוף. מ"מ לא יקשה ליבטל ברובא ולא יצטרך שריפה דוקא. דהא מני ר"י הוא ואשמועי' דיכול לשרפו. ובזה מיושב מה שקשה דמאי פריך תנן שער הנזיר יקבר ורמנהו האורג כו' ידלק השק. דמאי קושיא דנימא לעולם שער נזיר ופט"ח יקבר דוקא ומ"מ אחר שנארגו בבגד יכול לשורפן. דאין חשש שיבא ליהנות מאפרן כיון שנתבטל ברובא. ואפי' אם נוקי בצפורתא הא לאחר שנדלק אין כאן צורת ציפור ובטל. ולכן תני גבי אורג דידלק דהיינו שרשאי לידלק. וביו"ד (ס' ק"י) דבע"ח שנתערבו באחרות ונשחטו אפי' אחר שנודע התערובת בטלין. ואינו מבטל איסור לכתחילה. דאין כוונתו לבטל האיסור אלא לבטל מהעולם ובזה מיושב מה שתירץ הש"ס כאן בשק כו'. ומשום דאי נימא יקבר אתי אינש ומתהני בה כו'. דקשה הא כנגד זה אי ישרף יש תקלה באפר. דלפ"ז א"ש דבעת שיהא אפר יהא כבר בטל. וכיון דאין חשש הנאת האפר. ישרף דוקא שלא יבא להנות. (ולכאו' להמל"מ דגם בלא צפורתא אסור מדרבנן. יאסור לשורפו דהא אפי' אחר שישרף יהא אסור ליהנות ממנו בבת אחת. וא"כ יבא לידי תקלה ליהנות מהאפר בב"א) וכן מיושב בזה מה שקשה לכאו' עמ"ש לשלופינהו. דהא אין מבטלין איסור לכתחילה ע' ס' ק"א ס"ו דהוא שנתרסקו שלא במתכוין לבטל האיסור. ודוחק לחלק דהכא ממילא יתבטל הנותר ולא יעשה מעשה. דהא אכתי מבטל בידים חשיבות האיסור הנותר. ולפמ"ש ניחא דהא האיסור לא יתבטל. רק דלא יצטרך שריפה. ושפיר מקשה לשלופינהי ואמאי נקט ידלק השק. דהא כל השק א"צ שריפה כיון דאפשר לשלוף הדבר החשוב ודמי כעומד בפ"ע.
הנני בברכת הודאה להי"ת אשר שם חלקי מיושבי בהמ"ד ואשר חנן אותי להבין ולבאר דברי רז"ל בכמה מקומות, וכבר ארז"ל מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה ת"ל צדק תדברון, וביארתי בהקדמת ספרי "אבן הראשה" דהיינו דקמ"ל שלא יחשוש פן ע"י התשובות בד"ת יבא לגיאות והתנשאות וע' ירוש' פ' מצות חליצה, ודכמו"כ יל"פ עפמ"ש בשבת דל"א עמש"ש. והנה מהלשון "מה אומנתו" (ובפרש"י שהיא אומנות יפה) נשמע שלא יהא זה בדרך שוא"ת רק בקום ועשה וכמעשה האומן ברוח תבונה. וע' כתובות ד"ה וסוף מכות, וע' פסחי' ד"נ פרש"י ד"ה שפל ונשכר, ולכאו' שאני הא דלעולם יעסוק כו' דהוי בקו"ע משא"כ בשוא"ת מתוך עצלות וע"ש בתוס', ונלע"ד דמ"ש דכל יומא נמי כו' היינו רק דמפני עצלות לא עבדן כדבעי וע' שבת דל"ב, ודמ"מ עסקו בטורח אפייה וכה"ג וכדמוכח ממ"ש בב"מ דנ"ט כמו שביארתי בספרי א"פ ס' ל"ג וע' תענית דכ"ג, ובמעלי שבתא שבתו גם מהמלאכות שהיו עושות תמיד רק דכיון שגם בימי החול התרשלו במלאכתן ממילא מה ששבתו בע"ש הוא מתאים לטבען משא"כ הזריזות תמיד במלאכתן ובכ"ז במעלי שבתא לא עבדו שגדולות יותר במעלה. ועד"ז מ"ש מה אומנתו כו' שיהא דרך אומנות. וע' ברכות דכ"ח פרש"י ד"ה מיושבי קרנות, ומשום דגם בהו איכא מאן דגמיר וכמ"ש בסנהדרין ד"ג רק שאין עוסקי' בכך וע' שבת די"א. ועמ"ש הס"ח סתק"ל שיש לכל תלמיד לכתוב בספר את אשר חננו ה' לחדש ובספרי "אבן פנה" ס' י"ג וסמ"א ביארתי מ"ש בסנהדרין ד"ק עמש"ש.
והנה הדפסתי רק חלק קטן משו"ת וחדושים שלי, והספר הזה "דבר אליהו" כבר נגמר בדפוס מעשה המאטריצין וכדומה זה יותר מחצי שנה ולזאת נאלצתי לגמור ההדפסה בעת שאין השעה מוכשרת לזה, והנני בזה בבקשתי מכבוד הרבנים הפונים אלי בשאלותיהם כי יסלחו לי אשר אינני משיב להם ומאד יקר אצלי כבודם כבוד התורה ורק מפני חולשת כחי קשה עלי הכתיבה ומלאכת סדור הדברים, והגם שאני קורא ומעיין בדבריהם ורושם על הספר הנלע"ד אין בכחי לברר הענין בכל פרטיו ולהעתיק בסדר נכון, ולהשיב בקצרה להלכה למעשה אין בזה תועלת וספרי הקצורים מצוים, ורק לפעמים השבתי להשואלים בקצרה ואצלי רשמתי בארוכה אך בלא משטר וסדרים. ובעת ההדפסה עמלתי ויגעתי לסדרם ופעמים שבעת מלאכת הסדור הוספתי בעז"ה תוספת מרובה על העיקר, ולחסדי ה' וישועתו אצפה כי יחנני ויעזרני להדפיס מרבית השו"ת וחדושים אשר אתי, וגם את ספרי בביאורי מקראי קדש ומילי דאגדתא ויאיר עיני במאור תורתו אשר זאת היא נחמתי בעניי, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. דברי המצפה ומיחל לישועת ד' וחסדיו כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין בעהמ"ח ספר "אבן הראשה" וספר "אמרי שפר" וספר "אבן פנה".
סוף הספר