גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
רות פרק ג · פסוק טו
וימד שש שעורים. כבר דרשו באגדות, אי אפשר לומר שש סאין לפי שאין דרכה של אשה לשאת כמשא זה, אלא שש שעורים ממש, ורמז לה, שעתיד לצאת ממנה בן שיתברך בשש ברכות, והוא מלך המשיח דכתיב בי' (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח חכמה ובינה עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה':
ואמנם עם כל זאת קשה הדבר, כי גם לתכלית רמז הי' אפשר לעשות בדרך כבוד וממשי, וכמו ביוסף שנתן לבנימין חמש חליפות שמלות (פ' ויגש) גם כן לתכלית רמז שיצא ממנו בן שיצא בחמש לבושי מלכות, והוא מרדכי, כדכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וארגמן וכו', אבל בנתינת שש שעורים, לו גם ברמז יש בזה חלול כבוד וכלימת פנים: ואולי י"ל באור הענין עפ"י מה שאמרו במס' כתובות (קי"א ב') בברכותיה של ארץ ישראל, שהי' משקל חטה אחת כמשקל שתי כליות של שור גדול, ותפס מין חטה משום דסמך זה על לשון הפסוק בפרשת האזינו, עם חלב כליות חטה, אבל אין הכי נמי היו מבורכים במשקל בערך כזה גם יתר מיני זרעונים ובכללם גם שעורים, וא"כ היו שש שעורים מנה יפה שראויה לכבד בה:
ויתבאר לפי"ז הלשון וישת עליה, שהוא כמו דכתיב (פרשת וירא) בהגר, שם על שכמה, והנה אם היו שעורים אחדים כפי הרגיל. הלא אפשר לקחת ביד, אבל אם היו במשקל כבד. כמבואר, הי' צריך לסדר המשא עליה, וזהו וישת עליה: