גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
אסתר פרק ה
פסוק יא
ורב בניו בתלמוד מגילה (ט"ו ב') דעת חכם אחד שהיו להמן שלשים בנים, שהם עשרה מתו, עשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים, ואפשר למצוא רמז למספר שלשים עפ"י מה שאמרו במס' פסחים ס"ד ב', אין הפסח נשחט אלא בכתה של שלשים אנשים, ומפרש הטעם משום דכתיב ברב עם הדרת מלך, ומתבאר מזה, דהלשון שרב ביחש קובץ אנשים יונח על מספר שלשים, וכאן כתיב ורב בניו, לכן דריש שהיו שלשים:
פסוק יב
וכל זה איננו שוה לי. בתלמוד מגילה (ט"ו ב') דרש, וכל זה, מלמד שכל גנזיו של אותו רשע היו חקוקין על לבו (כלומר, כל אותות הכבוד שהיו לו (כנהוג בגדולי שרי מלכות) גנוזים, היו תלויים על לבו בשעה שהוזמן למשתה אסתר ובשעה שראה את מרדכי יושב בשער המלך, אמר וכל זה. (הראה על אותות הכבוד) איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי וגו'. ולא נתבאר רמז לדרשה זו:
ויתכן לומר עפ"י הידוע בעלמא, דלשון "זה" מורה על ההוראה באצבע, כמו בסוף מס' תענית (ל"א א'), עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד מראה עליו באצבע, שנאמר (ישעיה, כ"ה) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, ובמנחות כ"ט א' יליף לשלשה דברים שהראה הקב"ה למשה כהווייתם באצבעו (מנורה, מולד של ר"ח וסימני טומאה בשרצים), ויליף מלשון "זה" דכתיב בכולהו, ובירושלמי סוטה (פ"א ה"ט) דרשו הכתוב דפרשת ויחי, אבל כבר זה למצרים, מלמד שהראו (המצריים) באצבע על ארונו של יעקב, ובמכילתא פ' בא, בעבור זה עשה ה' לי וגו', בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך על השלחן (ובנוסח ההגדה ש"פ נשמטו המלים "על השלחן"), והיינו טעמא, כדי שיהי' באפשר להורות באצבע, כהוראת הלשון "בעבור זה" (ומזה מוכח, דהמלים. "על השלחן" החסרים בנוסח ההגדה, כמש"כ מוכרחים לבא, וראוי למדפיסים ולמולי"ם למלאותם בנוסחי ההגדה), וגם כאן, מדאמר המן "וכל זה", ולא "וכל אלה", דרשו שהראה באצבע על האותות שעל לבו, כהוראת הלשון "זה":
פסוק יג
אם מזרע היהודים. בתלמוד מס' מגילה (ט"ז א'), אמרו לי', אם משאר שבטים קאתא מרדכי יכלת לי', ואם משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת לי', יהודה דכתיב בי' (פ' ויחי) ידך בעורף אויביך, אינך, דכתיב בהו (תהלים פ') לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, ע"כ, ולא נתבאר רמז ויסוד לכל עיקר דרשה זו:
ויתכן דמדייק הלשון היהודים בה"א הידיעה, דהוי להו לומר אם מזרע יהודים, וגם בכלל קשה, כי האמנם נסתפקו בתולדתו של מרדכי שמיהודים הוא, ולכן כמו דדרשינן בעלמא מה"א הידיעה שמורה על דבר חדוש ומצוין, לכן דרשו, דכונתם היתה, מזרע היהודים המצוינים וידועים בנצחונותיהם: