אור ברסלב
גשמי ברכה אסתר פרק א

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

אסתר פרק א

קהלת פרק יב

פסוק א

מהדו ועד כוש. בתלמוד מס' מגילה, דף י"א ו', פליגי רב ושמואל, חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם (מצד אחר), וחד אמר גבי הדדי הוו קיימי. ולכאורה הוא פלא, איך יתוכחו במציאות, ואפשר לומר, דשניהם אמת, דאמנם היו סמוכות זו לזו, אך מפני איזה מעצור, כגון בשעת מלחמה, שאחד הלוחמים עומד בהודו והשני בכוש, אז אי אפשר ללכת מזו לזו בדרך קצרה שלהם, יען כי השונא לא יניח לעבור ולצאת דרך שם, ואז אם דרוש ללכת מהודו לכוש אז דרוש לסבב מצד השני הפתוח וללכת סחור סחור סביב ארצות ומדינות עד בואך לכוש מצד הפתוח. ובמשך זמן מלחמת העולם, לפני ארבע עשרה שנה. ראינו הרבה מעמדים כאלה.

פסוק ו

כרפס בתלמוד מגילה י"ב א' דריש אחד החכמים, כרפס כרים של פסים, של משי, וטעם הכרח הדרשה יתבאר עפ"י מה שכתבו חכמי הלשון והמדקדקים, שבכלל אין בלשון הקודש שרש יותר משלש אותיות, ועל המרובעים והמחומשים וכמו:

ארגז, בדלח, ברזל עכבר, ערפל, פרדס, פתגם; ארגמן, אדרכן (דהי"א, כ"ט ז'), אגרטל (מין ספל, עזרא א' ט')- יש שכתבו שהם מלשונות אחרות והושאלו לשפתנו, וכמו במגילה זו:

הפרתמים, האחשדרפנים, שהם מלשון פרס. ויש מחליטים, שמלים כאלה מרכבים מן מלים אחדות, כמו למשל המלה יכרסמנה (תהלים, פ' י"ד) מרכבת מן "ימלא כרסו ממנה", ושם בלעם מן "בלע עם" (סנהדרין ק"ה א'), והשם בליעל מן "בלי עול' (שם, קי"א ב'). הדעה הראשונה היא לרבי אלי' בחור בספרו "הבחור" ועוד, והשניה היא להרב רבי אברהם אבן עזרא (הראב"ע) בספרו "צחות" ו"מאזנים", ולרד"ק במכלול אותא', ודעת חז"ל כפי הנראה נוטה לדעה שניה (לשיטת ההרכבה) שכן מצינו להם סגנון דרשות שמות כאלה, כמו שהבאנו למעלה, וכן מצינו להם כפעם בפעם בכמה וכמה מלים מן ארבע וחמש אותיות שרשיות. דורשים בסגנון מרכבים בפנים שונים ובתמונות שונות. כה מצינו להם דורשים השם אברך - אב בחכמה, רך בשנים (בר"ר, פ' צ"ג), אלגביש (בס' יחזקאל, כ"פ) על גב איש (ברכות, נ"ד ב'), בצלאל בצל - אל (שם, נ"ה א'), דמשק - דולה ומשקה (יומא, כ"ח ב'), חדקל - חד וקל (מימי הנהר חדקל חדים וקלים, (ברכות, נ"ט ב'), טפסר - טפש בחכמה ושר בשנים (מוסב על נבוכדנצר, בר"ר פ' צ"ג), צפרדע - צפרא יודעת (תנא דבא"ז, ט"ז), תלפיות תל שפונים אליו (ברכות, ל"א א') והרבה הרבה כהנה. ומזה הטעם דרשו כאן השם כרפס, מפני שהוא שם בן ארבע אותיות וכולן שרשיות, ועל כן ניתן לדרוש:

ועמודי שש. וכן בשה"ש (ה') עמודי שש, וענינו אבן לבנה, ונראה שנתכווץ השם משם "שיש", כדרך אותיות אהו"י, שמפני קלות הברתם נשמטים, וכמו בפ' שמות ותתצב אחותו, כמו ותתיצב, ושם ותניקהו, תחת ותיניקהו (כי השרש ינק), ובעמוס (ה' ט"ז) הו הו, תחת הוי הוי, והרבה מאוד. והשם "שיש" במלואו בא בדח"א (כ"ט ב'), ואבני שיש. וראה מה שכתבנו עוד בענין זה בהערותינו לשה"ש (ה' ט"ו), בלשון עמודי שש.

פסוק ח

והשתיה כדת, בתלמוד מס' מגילה דף י"ב א', מהו כדת, כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה:

וטעם הדיוק שמהו כדת י"ל, דמדייק דהי' לו להכתוב לפרש באיזו דת, ולכן דריש, שנהג עפ"י דת ומנהג קדומים, וכפי שיתבאר. ופירש רש"י, דת של תורה אכילה מרובה משתיה, שאכילת מזבח מרובה משתייתו, פר ושלשה עשרונים סולת ונסך חצי ההין יין, עכ"ל. אבל הגר"א מווילנא פירש עפ"י המשנה דאבות, כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, הרי דלאכילה לא נתן מדה וקצב, כמו לשתיה, וכמו שאמר ומים במשורה (במדה). ונראה, דעל כן ראה הגר"א לנטות מפירש"י, משום דלדידי' הוי להגמרא לומר כדת של קרבנות, אבל הלשון כדת של תורה איננו מקביל לפירושו (ועיין בסמוך):

אך לדעתי נראה יותר פירש"י, משום דלמעלה במ"ר מבואר שהשתמש אחשורש בסעודתו במנהגי בית המקדש, והנה לפירש"י ניחא. שגם בענין זה, בענין אכילה ושתיה נהג כמנהג ביהמ"ק, ששם היתה אכילת הקרבנות מרובה משתייתו (של המזבח), אבל לפירוש הגר"א, אינו מובן מה טעם נהג בסעודתו עפ"י מדת חיי עוני וצער הנהוג בקנין התורה, בעוד שבכלל עניני הסעודה הראה עושר רב בכל פרטיה כיד המלך. ומה שהערנו לפירש"י, דהוי להגמרא לומר כדת של קרבנות, הוא דיוק קל, דבכלל דת של תורה כלול גם דת של קרבנות, כאחת ממצות התורה.

פסוק יח

והיום הזה תאמרנה, ולא פירש הכתוב מה תאמרנה. ולא מצינו כמעט דוגמתו בכל המקרא, שיפתח בפעל אמירה ולא יפרש תוכן דבר האמירה:

ויתכן דהלשון "תאמרנה" שבכאן אינו ממובן דבור פה, הגה, ניב שפתים, כי אם מהוראת גאות ונצחין והרמה על נם, בחירה, דבוק וקנין, ומלשון הכתוב (פ' תבא) את ה' אלהיך האמרת היום וה' האמירך להיות לי לעם סגולה, שפירושו, אתה קנית ויחדת לך את ה' לאלהים, והוא קנה ויחד איתך להיות לו לעם, וכן (ישעיה, ס"א) ובכבודם תתימרו, שענינו תתגאו, וכן (תהלים, צ"ב) יתאמרו כל פועלי און, שפירושו יתגאו, ומזה הלשון בחז"ל במס' יבמות לענין יבם ויבמה, עשה בה מאמר, כלומר, קנין. וכאן הכונה, והיום הזה ירכשו להן שרות פרס ומדי, יזכרוהו, ייחדוהו וירימוהו על נס לזכרון המאורע (מסרובה של המלכה להמלך).

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה