הקדמה
אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה שהביאני עד הלום לעמוד בפתח ספרי זה הנקרא בשם גן נעול על רוב הלכות ייחוד עם דגש בין ההלכות לבני ספרד ההולכים אחרי מרן הש''ע ולבני אשכנז היוצאים ביד רמ''א. ''גן נעול אחותי כלה'' (שיר השירים ד, יב) פירש''י ''גן נעול-על שם בנות ישראל שאין פרוצות בעריות''. ולזה מרמז שם הספר, שהרי כדי להיות גדורים בעריות, חייבים לידע הלכות יחוד היטב, שהרי היחוד הוא הוא הגורם הגדול לכך וכמבואר בלשון הרמב''ם (פכ''ב הל' איסו''ב הל' יח-כ) וז''ל ''אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות וכו' ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן וכו' לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה, ובמחשבה טהורה, ובדעה נכונה כדי להנצל מהן ויזהר מן היחוד שהוא הגורם הגדול. גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי, הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתבישו מדבר זה ויתרחקו מן היחוד'', עכ''ל.
''לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתח של היכל. ואנו כמלא נקב מחט סדקית'' (עירובין נג.). הנה מחמת ירידת הדורות, נחלשו הלבבות. ואחת מן הראיות לכך, שמרן הש''ע הקדיש להלכות יחוד רק כסימן אחד בלבד, ובזה היה מספיק לידע כיצד יש לנהוג למעשה. ובספר הנוכחי, כמעט על כל הלכה בודדת בש''ע, חובר פרק שלם!!! וכיון שהלכות יחוד פרטיהן מרובים, מועטים הם היודעים אותם על בוריין, וקרה כאשר דיברתי עם אברך יודע ספר, התברר לי שיום לפני כן עשה חסד עם אחיו והלך לצבוע את ביתו. וכששאלתיו מי היה בבית, ענה בתמימות שאשת אחיו היתה עמו לבדה. וביררתי את יתר הפרטים והתברר שבעלה חוץ לעיר היה, ואף לא היה היתר של פתח פתוח, ונכשל ביחוד עם אשת איש, דלרוב הפוסקים הוי דאורייתא. וכן קרה באחד שהיה שומר על ילדה קטנה בגיל ארבע במשך לילות שלמים, ולא ידע שעובר בזה תמידין כסדרן על איסור יחוד מדרבנן, שהרי אסור להתיחד עם ילדה כבר בגיל שלוש. וישנם עוד תקלות הנובעות מחוסר ידע בסיסי בהלכות יחוד. הן מחמת השכחה המצויה והן מחמת שחלק הילכתי זה נדחק לפינה וכמעט שלא לומדים אותו בכוללים בעיון, ויש המסתפקים בלימוד שטחי מתוך קיצורים, שלא תמיד מבוארים כל הצורך ורבה המכשלה. ולהסיר מכשול מדרך עמי, אמרתי להעיר על ספר אחד הנד"מ ובו כמה מהלכות יחוד, ואמנע מלהזכיר את שמו מחמת מש"כ הפלא יועץ (ערך ספר) וז"ל "והיותר טוב שלא לדבר על ספר אחר מטוב ועד רע", עכ"ל. הנה כתב בספר הנ"ל (בעמ' 190) לאחר שדן לגבי פנויה נדה האם יחוד עמה אסור מהתורה או מדרבנן, דדעת רש"י דהוי מדרבנן ודעת הריב"ש דהוי מדאורייתא, סיים בזה"ל "ומאחר שמידי ספק לא יצאנו, נראה שבמקום צורך גדול יש לדון בזה להקל משום ספק ספיקא.
שמא יחוד עם פנויה הוא מדרבנן אפילו אם פירסה נדה [כדעת רש"י וסיעתו] ואפילו אם תאמר כדעת הריב"ש וסיעתו שיחוד עם פנויה נדה הוא מדאורייתא, שמא הלכה כמאן דאמר שאיסור יחוד עם כל העריות שבתורה אינו אלא אסמכתא ואינו אסור מן התורה, ולכן יש מקום לצדד להקל במקום צורך גדול להתיחד עם פנויה נדה", עכ"ל. הנה מלבד מה שיש להעיר על הספק ספיקא הנ"ל דהוא משם אחד, די"א דלא עבדינן הכי וכמבואר במשנ"ב (ס' רסא ביה"ל ד"ה בין השמשות) וע"ע בהליכות עולם (ח"ח עמ' שכב) ובספר יוסף דעת (ס' ט). ואף אינו ס"ס המתהפך, די"א דלא מהני וכמ"ש בתורת השלמים (קונטרס הספיקות אות כ) בדעת התוס', וכ"כ המהר"ם בן חביב בקונטרס עץ הדעת (שורש ראשון). מ"מ בהא קיי"ל דעבדינן ס"ס כמבואר בכנה"ג (אבהע"ז ס' סח אות כא) ובהחיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א ס' מח) וע"ע בהליכות עולם (ח"ב עמ' ע) ובספר יוסף דעת (שם). ועוד דיש לעיין אי מהני האי ס"ס לצרף דעת מיעוט דכל יחוד דעריות הוי דרבנן, דהא רוב ככל הפוסקים סוברים דהוי דאורייתא ואף בדעת הרמב"ם יש מחלוקת הפוסקים מה דעתו וכמבואר כל זה לקמן (פ"א סע' ב). מ"מ אפי' אי נימא דהוי ס"ס מעליא, אחר המחילה הרבה אין דבריו נכונים להלכה. דאפי' לאחר הס"ס הנ"ל, עדיין ישנו איסור מדרבנן, שאין מי שמתיר בזה לכתחילה. דהא אם הלכה כרש"י שפנויה נדה הוי מדרבנן, עכ"פ ישנו כאן איסור מדרבנן. ואפילו אי נימא שיחוד עם כל העריות אינו אסור אלא מדרבנן, סוף סוף אסור מדרבנן. וא"כ כיצד כתב שאפשר להקל בזה בשעת צורך גדול מחמת הס"ס הנ"ל. ודע דדין יחוד עם פנויה הוי דינא דגמ', דדוד גזר על יחוד פנויה, ולית מאן דפליג בזה. רק נחלקו האם יחוד עם פנויה נדה אסור מהתורה ודוד גזר על פנויה טהורה, או שכל פנויה אפילו נדה מותר להתיחד עמה מהתורה ודוד גזר על כל פנויה. ולא רק שהעלה להקל ביחוד עם פנויה טהורה, (דג"כ אינו נכון לדינא וכנ"ל) אלא שהעלה להקל בשעת צורך גדול עם אף עם פנויה נדה, והרי לשיטת הרא"ש והריב"ש והראב"ן והמהר"ש אבוהב הוי יחוד האסור מן התורה, ושכן פסקו רוב ככל האחרונים, וכמבואר לקמן (פ"א סע' ה). ונוראות נפלאתי על דבריו.
ובדברי בזה עם הרב המחבר של הספר הנ"ל כיצד התיר יחוד עם פנויה דהא ממה נפשך יש בזה איסור דרבנן וכנ"ל, ענה לי שכנראה שבשעת צורך לא גזרו חכמים, עכת"ד. והנה מלבד מאי דקיי"ל דיחוד בכהאי גוונא הוי דאורייתא וכנ"ל, מ"מ אפי' לשיטתו דהס"ס מהני למימר דהוי מדרבנן, מ"מ מנלן לחדש דלא גזרו רבנן במקום צורך? וכי יכולים אנו ליקח כל איסור דרבנן ולהקל במקום צורך? אלא ע"כ איפה שהתירו בזה חז"ל או הראשונים וגדולי הפוסקים, אנו מקבלים דבריהם בכפיפת קומה, אבל בנ"ד אין אף פוסק, החל מהראשונים ועד האחרונים, וכלה באחרוני דורינו, מי שכתב להקל בזה ובפרט עם פנויה נדה. ותימה גדולה היא שאמר לי שאם ישנה נערה החוששת לשהות לבד בביתה בלילה, יכול איש ללכת ולשהות עמה ביחוד (אפילו פנויה נדה) דזה מיקרי במקום צורך גדול. ולענ"ד אין זה אלא פירצה נוראה בקירבה דעריות. ואקוה בע"ה שבמהדורא הבאה יתוקן הדבר. ואין זה פחיתות כבוד ח"ו אם נמצא טעות בספר, ועיין במש"כ הגרי"ח מבבל בהקדמתו לשו"ת רב פעלים, שכבר נמצא לכמה גדולים שגיאה גדולה שאפילו קטנים לא יטעו בה, עיי"ש. ולכן אף בספרי הנוכחי גן נעול, אם ימצא המעיין איזה טעות, הן בסברא הן במסקנא דדינא, יואיל לשלוח לי, ואם אמת בפיהו, אתקן בע"ה במהדורא הבאה וזכות הרבים תלויה בו. ואסיים במחילה רבתי מהמח"ס הנ"ל שהערתי על דבריו, דאין כוונתי להתגדל בזה ח"ו, ועמו הסליחה, דתורה אמת כתיב בה. ולא כתבתי הערה זו אלא לאחר שהיתה לנגד מורה הוראה מובהק והורה לי להדפיסה. והנה כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח''ג פ''ו) גבי יחוד עם משודכת, דיש מההמון הבורים שאין יודעים זה ונכשלים באיסור יחוד כזה, והוא באמת עוון פלילי ועתידין ליתן את הדין בעוה''ב וגם לסבול יסורין עבור זה בעוה''ז, עיי''ש. וכן מבואר בספר חוט שני (הל' צניעות פ''ט שער הציון סו) בשם החזו''א שבחור שלא נזהר בזמן השידוכים מאיסור יחוד או נגיעה ח''ו, יהיו לו אחר הנישואין בעיות, וסיים שזה בדוק ומנוסה, עיי''ש. ובספר נטעי גבריאל בהקדמה כתב בשם האדמו''ר מסאטמאר זצ''ל שהרבה נשים אינן זוכות להיפקד בזרע של קיימא מחמת שמזלזלות באיסור יחוד בהליכתן לרופאים, עיי''ש. לכן צריך להיות בקיא בהלכות יחוד, ולדעת את שורשם של דברים כיון שעל ידי שינוי פרט קטן, הדין יכול להשתנות לאיסור או להיתר. וישנם המורים להקל, במקום שצריך להחמיר או מורים להחמיר במקום שאפשר להקל, ולא זו הדרך ולא זו העיר. ועוד שישנם חילוקי דינים רבים בין פסקי מרן הש''ע לבין פסקי הרמ''א, וצריך זהירות רבה שלא להורות לבני ספרד כדעת הרמ''א כנגד מרן הש''ע שקיבלו הוראותיו, וכן להיפך.
הורתו של ספר זה, לפני כחמש שנים, בלומדי בדברי הטור והב''י, נוכחתי לראות שהשיטות מרובות, וישנם חילוקים רבים בדינים העולים לבני ספרד ההולכים אחרי מרן הש''ע, ובין בני אשכנז היוצאים ביד רמ''א. ובפרט שרבותינו ז''ל, החל מהמשנה והגמ' ועד רבותינו הראשונים, וכלה במרן הש''ע, קיצרו בהלכות אלו, ומחמת ריבוי הפרטים, ובפרט עם התקדמות הטכנולוגיה, ושאלות חדשות צצות חדשים לבקרים, ועוד שהלכות אלו מפוזרות אחת הנה ואחת הנה בספרים שונים שחלקם אינם מצויים ואין יד הכל ממשמשת בהם, לכן אמרתי אל ליבי ללמוד בעיון הלכות יחוד החל מהמשנה והגמ' דרך רבותינו הראשונים ועד אחרוני אחרונים, לאט לאט ובלא דוחק הזמן, ולהעלותם על ספר למען יקל על הלומד לידע כיצד יש לנהוג הלכה למעשה. וכן ליתן דגש בין חילוקי הדינים לבני ספרד ולבני אשכנז. ובס''ד ארכה המלאכה כחמש שנים תמימות. ובחמלת ה' עלי זכיתי לברך על המוגמר ולהגיש אל הדפוס את ספרי זה. ואין החיבור הנוכחי הוא כאסיפת השיטות בלבד, ואף שספרי הליקוטים מעלתם גדולה לזיכוי הרבים, וכמ''ש בספר פלא יועץ (ערך ספר) וז''ל ''וכן יחבר פסקי הלכות ואסף איש טהור אספות וקיצורים מינים ממינים להועיל ולזכות את הרבים וכו''', עכ''ל. מ''מ בספר זה השתדלתי לעיין בעומק הסברות של רבותינו הראשונים כמלאכים, ולרדת לעומקם של דברים עד כמה שידי יד כהה מגעת. וכן לא נמנעתי מלעיין בספרי האחרונים עד אחרוני דורנו, וכמו שיחזה המעיין בביאור פתח הגן. ואלו שאינם שמים עיונם על החיבורים הנמצאים בדורו של אותו מחבר ספר, שלא כדין הם עושים ומעלימים עיניהם מדברי הגרי''ח מבבל בהקדמתו לספרו רב פעלים, וז''ל ''ועוד יש בבעלי התשובות שני סוגים בענין אחר. והוא יש אם נשאל איזה שאלה בענין אחד, הוא זריז ונשכר לדפוק על דלתי הספרים של כל בעלי התשובות ראשונים ואחרונים ואחרוני אחרונים, למקטון ועד גדול עד זמנו ואפילו על ספרים אשר המחברם עודנו בחיים, וכוונתו לחפש חיפוש מחיפוש כדי לראות ולידע דעת כל חכם וחכם וכו' ובדרך זה נוהגין חכמי הספרדים וכו'. ויש שאין דרכם לתור ולדרוש בספרי האחרונים וכו' והנה אף על פי שבודאי לא מרמות רוחא נהיגי בהכי, עם כל זה אני אומר אחר אלף מחילות מכבוד תורתם, לא טוב הדבר אשר עשו וכו''', עכ''ל. עיי''ש בהמשך דבריו. וע''ע בשו''ת יבי''א (בהקדמה ח''א אות י) על גודל החיוב לעיין בספרי האחרונים ואחרוני אחרונים, עיי''ש.
אופן כתיבת הספר הנוכחי, למעלה בגוף ההלכות מבואר שיטות הפוסקים והמסקנא כיצד לנהוג הלכה למעשה. והלכתי בעקבות מרן הש''ע שאת הדעה העיקרית כתבתי בסתם, ואת הדעה החולקת הבאתי בשם י''א, אא''כ מבואר אחרת בגוף ההלכה. ולא נמנעתי מלהביא את השיטות החלוקות למען ידע הלומד שיש המחמירים או המקילים באותה הלכה, ושאין זה דין המוסכם לכל הדעות. ומתחתיו ביאור הנקרא פתח הגן, והוא משא ומתן בדברי הראשונים והאחרונים כדי לחזק ולברר את ההלכה שנכתבה למעלה בגוף הספר. וידוע שכיום ישנה אהבת הקיצור, והמעט מחזיק את המרובה. אך בכל זאת פעמים רבות הארכתי בביאורים כיון שאין הדברים מבוארים בפוסקים להדיא בסכינא חריפא, ויש להאריך כדי להוכיח את אמיתות המסקנא. זאת ועוד, השתדלתי בביאורים להעתיק את לשונות הפוסקים מילה במילה ממש, כדי לחסוך מהמעיין להשיג את הספרים שאינם בנמצא אצל כל אדם. ועיין בפלא יועץ (ערך אסופה) שכתב וז''ל ''וגם ראוי לבעלי אסופות שיעשו טובה שלימה ולא יכתבו על דין פלוני 'עיין בספר פלוני', ולא עוד אלא שלפעמים יש שנצרך לו אותו הדין מאוד ואותו הספר שציין אינו בנמצא בעירו וכו' לכן יכתוב גם כן מה שכתוב באותו ספר למען ינוח הקורא בו כי ימצא תאוות לבו'', עכ''ל. וכן טרחתי להוסיף הרבה מקורות מהאחרונים ואחרוני אחרונים עד פוסקנו דורינו, על אף שהמלאכה בזה מרובה, וזאת כדי לזכות את הרבים במראה מקומות למי שיחפוץ ללמוד את דבריהם.
וזאת למודעי, כיון שידעתי שלא הגעתי להוראה, ומאידך הספר נכתב הלכה למעשה, לכן ברוב ככל ההלכות שבספר השתדלתי שיהיה לפחות פוסק אחד מובהק בן דורינו שגם כן פסק כך, כדי שבכל אופן יש לו ללומד על מה לסמוך, ואפילו אם רבים הם החולקים. וכאשר נתקלתי בשאלות שלא הועלו לשולחנם של מלכים, ומאן מלכי רבנן, עמד לימיני לעזר הגאון הגדול מעוז ומגדול הרב יצחק רצאבי שליט''א, והכריע לי כיצד להורות לשעה ולדורות, ועשרות מהכרעותיו מפוזרות בספר וכמבואר בביאור פתח הגן.
לכן אגיש קורבן תודה להגאון הגדול רבי יצחק רצאבי שליט''א שקירבני ועמד לימיני ונעזרתי בו בכל עת, והקדיש מזמנו היקר כדי לענות על שאלותי, הן בעל פה והן בכתב. וכן אתן תודה להגאון הגדול הרב נתן בן סניור שליט''א שהאיר לי פנים וגם הקדיש מזמנו היקר ולמד עמי מקצת מן הדברים המבוארים בספר, והעיר במקצת היכן שהיה צריך, ופעמים הורה לי לסגנן כך או אחרת. ולא אשכח להזכיר את הרה''ג הרב יצחק אביטבול שליט''א, ראש כולל ''עטרת משה'' ודיין ומו''צ בבי''ד ''בנין ציון'', שעבר על רוב הספר בעיון, ובדיבוק חברים יחד עם הרה''ג נתן בן סניור שליט''א העירו הערות מחכימות שחלקן שובצו בגוף הספר, וחלקן הודפסו בנפרד בסוף הספר.
ואסיים בכבוד אכנסיא, כולל ''פני משה'' בראשותו של הרה''ג הרב אפרים עובד שליט''א אשר מורה לנו את דרך לימוד ההלכה. ולכל שאר הרבנים, הרה''ג אליהו מלכא שליט''א ראש ישיבת שערי חיים, והרה''ג אברהם משען שליט''א והרה''ג יחיאל קארו שליט''א והרה''ג יצחק שלום מסמבר שליט''א. וכן אודה להרה''ג אהרון מאזוז שליט''א, ר''מ בישיבת כסא רחמים אשר לימדני בצעירותי את שיטת העיון. ועוד אודה להורי היקרים שטרחו בגידולי. ולאחותי היקרה שהקלידה את רוב הספר הנוכחי. וכן תודה לידידי הרב צוריאל חבורה שליט''א שטרח בעשר אצבעותיו להגיה את הספר הנוכחי. ועוד אודה לאיש היקר הרב מרדכי חסידים הי''ו שעזר רבות בעניני הספר וכן לר' הראל זנזורי הי''ו שניצח על המלאכה כדי שיצא הספר מפואר.
ואחרון אחרון חביב, מכאן ברכה שלוחה לאם הבנים שמחה, רעייתי היקרה שעליה אמר שלמה המלך ''ואת עלית על כלנה'', המטפלת בכל עניני הבית ומגדלת את צאצאינו לתורה ויראת שמים, ומרוב מסירותה מאפשרת לי לשבת באהלה של תורה, תהי משכורתה שלימה מעם השם.
ובצאתי מן הקודש, עיני לשמיא נטלית, שלא תצא תקלה תחת ידי ולא אכשל בדבר הלכה. ויהי רצון שיהא הספר הנוכחי לעזר ליושבי מדין ולפוסקי הלכה ולשאר עמך בית ישראל, ושאזכה לחבר עוד חיבורים בפרד''ס התוה''ק, אמן.
הכו''ח לכבוד התורה ולומדיה
יעקב לוי ס''ט
ח ניסן לשנת ''עיני כל אליך ישברו'' (תשס''ט)