אור ברסלב

גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל

דף קכא.

דף קכ:

טבילה בזמנה מצוה, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף ק"ב ועוד שם ח"ה סי' אלף ת"כ וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"ה וע' ס' יריאים סי' שי"ב שכ' דאפי' למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ומותר לאחר מ"מ ההקדמה לכ"ע מצוה שלא להקדים עש"ה וצ"ל הכוונה דאע"ג דאין הטבילה מועלת כלל בהקדמה לפני זמנה מ"מ מצוה היא שלא לטבול בהקדמה לשם טהרת טבילה ואף שאינה מועלת והוא חידוש עש"ה וע"ע מאירי שלהי יומא ומש"ש דחייבי טבילות דאין טובלין ביוה"כ דווקא שלא לצורך כגון שאין שם טהרות אבל כל שהוא לצורך כגון בזמן טהרות וכדי להעריב שמשו אחרי' טבילת מצוה היא ומותרת עכ"ל וצע"ק דהא אית בי' משום ממנוא חפציך כיון דטובל רק עבור החול שיוכל לאכול טהרות בחול ובכהן דאכילת תרומה מצוה הוי חפצי שמים כשטובל לשיוכל לאכול תרומה בחול ומשא"כ בישראל ולומר דעצם הטהרה שיהי' טהור הוא מצוה א"כ הרי גם עתה כן ואי דכולנו בלא"ה טמאי מתים זה איננו דברי המאירי וצ"ל כוונתו דגם בישראל אכילת טהרות מצוה שלא לטמא גופו באוכלין טמאין וע' יומא פ' ב' וע' תוס' חולין ל"ד ב' ד"ה והשלישי כתבו דאינו איסור עש"ה] ואע"ג דכ"ז שהוא טמא אין בו משום איסור טומאת גופו דשבע לי' טומאה מ"מ כיון דחזינן דאסרו לטמא גופו באוכלין טמאין לכן כל כמה דיכול להקדים לטהר עצמו שלא לאכול אוכלין טמאין ה"ל סרך מצוה ולא חשוב חפצי עצמו:

שם ואל תכבה, נ"ב אע"ג דכיבוי הוא משאצל"ג וה"ל שבות דשבות מ"מ לא רצו להתיר שאם אתה מתיר לו שום דבר מפני הפסד ממון יבא לעשות בידים לפי שאדם בהול על ממונו א"נ חששו שמא יתכוין העכו"ם לעשות פחמין והוי מלאכה הצריכה לגופה, שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף הא:

שם בקטן העושה כו', נ"ב פי' יודע שלאביו נוח לו בעשותו כן והוי האיסור משום דאזהר קרא בשבת אשביתת בנו בהדיא ואין האזהרה רק על קטן שישי לו דעת לידע שלאביו נוח כו' אבל אם הוא כל כך קטן שאין לו דעת זה עוד לא אזהר קרא על שביתת קטן כזה, ס' יריאים סי' ק"א:

שם עכו"ם לדעתא דנפשי' עביד, נ"ב גיטין כ"ג א':

תוכן העניינים

גליוני השס על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה