גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל
דף קיז:
מתוך שאדם בהול על ממונו, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכל' זה עוד פסחים י"א א' וע"ע לעיל מ"ג ב' מתוך שאדם בהול על מתו כו' וע"ע לקמן קנ"ג א' קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית לי' אתי לאתויי כו' וע"ע סנהדרין ע"ב א':
שם עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות, נ"ב כל' זה לקמן קכ"ח ב':
שם והי' וגו' לאלתר, נ"ב ע' סיפרי ראה עה"כ והי' כי יביאך אין והי' אלא מיד:
שם ורבנן סברי בהדי דאורתא, נ"ב והלכה כרבנן ולא למיכל ואיחבוני אלא מקיים ג' סעודות ואע"ג דלא סליק תכא פריס מפה ומברך ושארי המוציא ואכיל כביצה ומברך, ל' הבה"ג פט"ז מה' שבת ומוכח מדבריו דסעודת שבת מצותה כביצה ואולי זהו שאמרו בפ"ק דמגילה והשתי' כדת כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתי' כו' והכוונה אליל שבת דיש בו חיוב אכילה ושתי' היינו הסעודה וקידוש והוי הסעודה בכביצה ואילו הקידוש די ברביעית דכשנקרש עומד על כזית כמבואר ריש המוציא יין וכזית הוא פחות מכביצה וגם אי מצות סעודת שבת רק בכזית ג"כ נכון הפי' הנ"ל דשתיית הקידוש יוצאין ברוב כוס ואילו ברוב כזית אין יוצאין ידי סעודה וגוף דברי הבה"ג מ"ש ולא למיכל ולאיחבוני כו' נ' כוונתו דחילוק הג' סעודות א"צ שיהי' בהטמנת השלחן וסילוקו ולהביאו בכל סעודה מחדש כמו שהי' דרכם אז בסילוק שלחן לאחר סעודה רק גם כשהשלחן עומד במקומו לא חשיבי כסעודה אחת דמה שמברך המוציא לפני כל אכילה ובהמ"ז לאחרי' זהו חילוק הסעודה להחשב סעודה בפ"ע וע' ס' הפרדס לרש"י סי' צ"ח דהזכיר ג"כ כביצה לעניין סעודת שבת ע"ש: