גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל
דף קח:
יאמרו מלאכה מרובה אסורה מלאכה מועטת מותרת, נ"ב דוגמתו מועד קטן י"א א' יאמרו קלא רבה אסיר קלא זוטר שרו:
שם וביצה מותרת, נ"ב אע"ג דמליח הרי היא כרותח דצלי לא מיתסרא משום מבשל דלא הוי תולדת האור ולהכי שרינן בחמה בפ' כירה ולא אסרינן אלא תולדת האור ותולדת חמה אטו תולדת האור, ס' יריאים סי' ק"ב וע' שו"ת נוב"י תניינא חאו"ח סי' כ"ג וחידוש שלא הביא דברי היראים:
שם יד לאוזן תיקצץ כו' יד מחרשת, נ"ב ע' ס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג ז"ל נתיב הצניעות פרק ב' שהביא גמ' פ"ק דכתובות מה טעם אצבעותיו של אדם משופות כיתידות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו תני דבי ר' ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאלי' רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אלי' לתוכו וכ' ע"ז וז"ל ביאור דבר זה אם הי' בריאת האדם כאשר ישמע דבר שאינו הגון הוא מקבל אותו דבר הי' נברא האדם חסר שהרי אזנו של אדם (פתוחה נבראת וא"א שלא ישמע האדם דבר שאינו הגון כו' ולפיכך אמר כו' שבריאת האדם אינו חסר כלל אבל נברא בשלימות הגמור שלכך נברא אצבעות שלו משופעות כיתידות לאטום אזנו כשישמע דבר שאינו הגון וכן אלי' של אדם נברא רכה שאם ישמע דבר שאינו הגון שישים האלי' בתוכו כו' ואל יקשה לך למה לי שני דברים כי אין זה קשיא שאין ראוי שישים אצבעו לתוך האוזן כי יד לאוזן מחרשת ולפיכך יש להשים האלי' בתוכו ואח"כ ישים עליו האצבע עכ"ל ומשמע מדבריו דלאו דווקא בבוקר קודם רחיצת הידים רק אפי' לאחר רחיצה ותמיד הוא כן דיד לאוזן מחרשת והוא חידוש גדול ואולי כוונתו דלכך נבראת האלי' דשמא ישמע דבר שאינו הגון מיד בקומו קודם רחיצת ידיו דא"א להשים אז היד לתוך האוזן אזי ישים האלי' בתוכה ויניח עליו האצבע ועכ"פ למדנו מדבריו ג"כ חידוש דגם קודם רחיצה מותר ליגע ביד באלי' שבאוזן ואף דאמרו כאן סתם יד לאוזן תיקצץ צ"ל דאלי' אינה בכלל אוזן וצ"ע לפי"ז בנשבע שלא יגע באזנו אם מותר ליגע באלי' דבמקום שלא ידענו בבירור דבל' בני אדם גם האלי' בכלל אוזן יש לדמות ל' בני אדם לל' תורה כמבואר בתוס' יבמות ע"א א' ופסחים ב' א' ואולם כאן הוא רק ל' חכמים ויש עוד לדון בזה ובאתי רק להעיר: