גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל
דף סז:
ותרנגולת שקרתה גברית, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קי"א:
שם קעבר משום בל תשחית, נ"ב לקמן קכ"ט א', ק"מ ב', חולין ז' ב', ב"ק צ"א ב', ע"ז י"א א' תוד"ה עוקרין ועמש"ש בגליון ב"ק קט"ו ב' תוד"ה אלא ועמ"ש על הגליון לעיל ס"ה ב' וע' ט"ז יו"ד סי' קי"ז סק"ד וע' רש"י לקמן ע"ה א' ד"ה שוחט משום מאי מיחייב שהי' מותר לחנוק האילים מאדמים לצורך העורות במשכן אף דאפשר בשחיטה וכבר הובא זה באחרונים ואולם ברש"י לקמן ק"ז ב' ד"ה מאלים כ' דהאלים נשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן ע"ש וע' פליתי סי' י"ח סק"ב כ' כמסתפק אי מותר לגרום פסול שחיטה לבהמה במקום שהטריפות נמכרות במקח שוה עם הכשירות ואי ליכא משום בל תשחית בהא עש"ה:
שם חמרא וחיי לפום רבנן, נ"ב בס' בית שמואל אחרון עה"ת פ' שמיני כ' ששמע לפרש עפ"י גמ' סנהדרין ע' א' לא נברא יין אלא לנחם אבלים ויש עוד תועלת ביין עפ"י גמ' יומא ע"ו ב' חמרא וריחני פקחין אלא דזהו תועלת רק לת"ח העוסק בתורה שיהי' שכלו פיקח וחריף לעיון התורה דאילו העוסק בדברים בטילים מה תועלת בפקחותו [וגם פקחות הוא רק בידיעת התורה ע' לקמן ק"כ א' ואם היו פקחין דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא כו' הרי דידיעת דיני התורה הוא הנקרא פקחות, נראה לי] ונמצא שאין תועלת ביין רק או לאבל או לת"ח וזהו חמרא וחיי היינו שלא יהי' מת ועכ"ז ישתו יין זהו רק לפום רבנן עכ"ד וע' תוספתא במכלתין פרק ח' דשם הנוסחא חמרא לחיי רבנן: