גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל
דף לה.
דאוי, נ"ב פירש"י מביט וכזה לקמן נ"ג ב' ומסגי כי דוו. פירש"י מביטין וכזה בתמיד כ"ו ב' דוי להכא ודוי להכא ע"ש:
שם תוד"ה וירד כו', נ"ב כתוב בגליון גי' רש"ל וק' לרשב"א דלפי"ז לא הי' לו להזכיר עליי' אלא כשירד ויטבול ותו לא עכ"ל ונ' דמכאן באמת ראי' גדולה לסברת הכ"מ פ"ו מאבות הטומאות הט"ז שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה לא בעודו בתוך המקוה עכ"ל ולפי"ז בדקדוק נקט כאן ויעלה דהעליי' הוא מן הטהרה עצמה ואח"כ הוא דצריך להיות הערב שמש וא"כ אחר העלי' הוא דצריך להתחיל הביה"ש ודו"ק כי הוא ראי' מפורשת לסברת הכ"מ הנ"ל דכמו זר נחשבת לכאורה וע"ע בזה סתירת דיוקא דרישא אדסיפא בנדה מ"ב א' יולדת שירדה לטבול כו' ונעקר ממנה דם בירידה טמאה בעליי' טהורה דרישא בירידה טמאה דייקא הא בתוך המים טהורה וסיפא בעליי' טהורה דייקא להיפוך הא בתוך המים טמאה וכסברת הכ"מ ועמ"ש בגליון קידושין ה' ב' ובחידושי הארכתי עוד מכמה דוכתי: