אור ברסלב

גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל

דף יד.

דף יג:

שהיו אומרים לא אלו מטהרין כו', נ"ב ע' פנ"י ומ"ש ועוד נשים נדות לבעליהן מא"ל כו' במחכת"ה אישתמיטתי' שכ"כ המרדכי באמת בשבועות בה' מקואות רמז תש"נ דגם בנדה נוהג דין זה והובא בש"ע יו"ד בהג"ה סוף סי' ר"א וכ"כ גם הרוקח בארוכה בה' נדה סי' שי"ז ד"ה שבעה נקיים עש"ה ומ"ש הפנ"י דהטעם כאן מפאת חסרון כוונת טהרה כן כתבתי בעניי בשב דנחמתא בהסברה יתיר' דה"ל כוונה לחצי טהרה וכוונת חצי לא הוי כוונה עש"ה ופיה"מ להרמב"ם סוף זבים כ' ג"כ כן וכבר הביאו הפנ"י ואולם לפי"ז אין ראוי שינהוג דין זה בנדה דהא בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה:.

שם האי קודש והאי קודש, נ"ב משמע דקדושת תרומה כקדושת ס"ת וע"ע ביכורים פי"ג מי"ב למה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים כו' ובע"ח נוטלין בחובו כו' כספר תורה וע' תוספתא במכלתין פי"ד מכבין להציל כתבי קודש אבל לא לתרומה ומוכח דס"ת קדוש טפי מתרומה וצ"ל דהך דכאן אין הכוונה דקדושתם שוה בדיוק רק דאמרי דכיון דס"ת קודש ותרומה נמי קודש ואעפ"י שקדושתה פחותה מס"ת עכ"ז יפה להצניע קודש אצל קודש והך דביכורים ק"ו קאמר דמה אם גובה מס"ת כ"ש מביכורים וגם אולי ביכורים קדישי טפי מתרומה לפי שטעונין הבאה לפנים ואלימא קדושתם כקדושת ס"ת:

שם מפני שהידים עסקניות הן, נ"ב נדה נ"ח א' וטהרות פ"ז מ"ח, סוכה כ"ו ב', ובס' הפרדס לרש"י סי' ה' וז"ל ומשום שהידים עסקניות הם ומכל דבר הם מלוכלכות וקרא כתי' לא יראה בך ערות דבר והי' מחניך קדוש כי עם קדוש אתה ובך בחר ד' אם תקדש עצמך מכל חילול וטינוף להיות נקי וטהור לפניי אז בחר בך ובתפלתך כו' וישראל שבגלות אינן יכולין להגיע לכל זה מה יעשו למנוע עצמן שלא ללמוד ושלא לברך א"א דא"כ למה נבראו ומוטב להן שיתנו דין על טהרה ונקיות שאינן יכולין לעשות ואל יתבטלו מדברי תורה ומן הברכות עכ"ל ומבואר דמעיקר הדין צריך נט"י לכל ד"ת ולכל הברכות מפאת שהידים עסקניות וכ"ה עוד בס' הפרדס הנ"ל סי ס"ד ע"ש וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ער"ה וז"ל שאלה אם גזרו טומאה על ידיו של תינוק תשובה משיצא לאויר העולם הרי הוא כחתן שלם עכ"ל ולטעם המבואר ברש"י כאן דחיישי' שמא נגעו ידיו בטומאה א"כ קטן היוצא לאויר העולם דבמעי אמו לא הי' אפשר שיגע בטומאה י"ל דכ"ז שאין שהות שיגעו ידיו בטומאה אין ידיו פוסלות תרומה וכן יש לספק במי שניטלה ר"ל התנועה מידיו [געלעהמט ר"ל] אם ידיו פוסלות תרומה דלא שייך ידים עסקניות כיון שאין לו תנועה בידיו:

שם אף ידים הבאות מחמת ספר כי', נ"ב ע' ספר מנחת פתים או"ח סי' קס"ד הביא בשם ספר האשכול ה' ס"ת סי' י"ב שכ' בשם ר' האי גאון דספר ושאר כתבי הקודש דמטמאין את הידים הוא רק לתרומה אבל לחולין לא בעי נטילה ע"ש ואין ס' האשכול בידי לעיין בו:

שם תוד"ה ושקיל כ' ואע"ג דמשקין כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' ולא אמר ומטמא לי' אע"ג דהמשקין נעשים תחלה משום דעיקר מה שגזרו חכמים הוא שלא לפסול את התרומה מאכילה ואין חילוק בין שמטמא אותה או שפוסל אותה עיקר האיסור הוא מה שפוסל אותה מאכילה עכ"ל ואולם זה יתכן רק אם נאמר דעשה דשימור הוא בכל איבוד תרומה דאז גם בטומאה אין האיסור חמור טפי בגודל הטומאה כיון דכל האיסור רק במה שנפסלת מאכילה ונאבדת וזה הרי, הוא גם בפסול גרידא ומשא"כ אם נאמר דבשאר איבוד ליכא עשה דשימור ורק לטמא תרומה הוא דנאסר בעשה זאת ע' תוס' פסחים י"ג א' ד"ה ושורפין דנראה שמסופקין בזה עש"ה א"כ עצם הטומאה היא האיסור לא במה שנאבדת ע"י הטומאה וא"כ וודאי דכל שהטומאה גדולה טפי האיסור ג"כ חמור טפי:

וא"כ שפיר ה"ל למינקט כאן ומטמא להו וכמובן וי"ל דגם התוס' דכאן ס"ל דעשה דשימור הוא רק על טומאה וכמו שמסופקין בזה בדבריהם בפסחים שם ולכן לא ניחא להו בתי' הגור ארי' הנ"ל והוכרחו לתרץ באופן אחר וע' תוס' ב"מ צ' א' ד"ה והדשות מוכח דיש איסור מה"ת בכל איבוד תרומה:

שם תוד"ה האוחז כ' קצת משמע דלאו דווקא ס"ת כו', נ"ב ע' נוב"י חאו"ח סי' ז' וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשע"א וע"ש דהך דהאוחז ערום יש בו ב' פירושים א' שהספר הוא ערום ב' שהאדם ערום:

שם תוד"ה בלא כ' אין לו שכר של אותו לימוד, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ט"ו:

תוכן העניינים

גליוני השס על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה