גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל
דף י:
אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ר"כ דלפי דבריו יש להסתפק דרק נתינת שלום לחבירו הוא דאסור אבל לומר תיבת שלום דרך סיפור כגון שיש שלום בעולם וכדומה אין איסור עש"ה ואולי יש לחלק בזה בין בכתב לבע"פ:
שם שם גופי' איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ד' שלום, נ"ב כן הוא בפרק השלום מאמר ר' יהושיע ועוד שם א"ר יהושיע גדול הוא השלום שישראל נקראין שלום שנא' כי זרע השלום כו' ואולי זה טעם ושמנו קראת בשמך וע"ע רש"י מכות כ"ג ב' ד"ה ושאילת שלום בשם דכ' ואנו נמי כי שיילינן אהדדי מדכרינן שם דשלום שמו של הקב"ה דכתיב ויקרא לו ד' שלום וכזה ברש"י סנהדרין מ"ד א' ד"ה שמא שד הוא דכ' ואין מוציאין שם שמים על המזיק ושלום שם שמים הוא שנאמר ויקרא לו ד' שלום:
שם ואמר רבא כו' אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו כו', נ"ב כך היא ג"כ סברת רב בירושלמי ב"מ פרק ו' ה"א ואמר להון לא דאנא חייב כו' עש"ה והיינו משום דמדינא אינו חייב וא"כ ה"ל מתנה בעלמא והנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו וע"כ הצריכהו רב לומר להם כן בפירוש ודו"ק:
שם שייף לי' משחא ומלי לי' כוחלא, נ"ב כן הי' הדרך לעשות לתינוקות ע' קידושין ע"ג ב' שייף משחא ומלי כוחלא אין בו משום אסופי:
שם והאידנא דחיישי' לכשפים, נ"ב כזה תוס' תענית ל' ב' ד"ה אמר רבא:
שם תוס' ד"ה הנותן כ' אבל הנותן צדקה כו', נ"ב והוא מדברי הרי"ף וע' ס' חידושי גור ארי' שכ' וז"ל הנותן מתנה כו' צריך להודיעו כי כשם שהוא נותן כף צריך שיהי' מקבל דאל"כ לא מיחשיב נתינה כשאין שם קבלה ולכן צריך להודיעו כדי שידע המקבל שניתן לו ואז היא קבלה גמורה מצד המקבל אבל הנותן לעני הצריך פרנסה א"צ להודיעו כי לא נתכוון רק לפרנסתו עכ"ל ז"ל בקצת שינוי ומתבאר מדבריו דיש חילוק בין שם מתנה לשם צדקה דמתנה הוא עניין נתינה שניתן למקבל ולכן צריך במקבל לידע כדי שיהי' שם קבלה גמורה מצדו דהנתינה והקבלה יחד הם השלמת עניין הנתינה משא"כ נתינה בלי קבלה גם הנתינה איננה נתינה שלימה כי נתינה וקבלה הם שמות המצטרפים וכאשר יש נתינת הנותן צריך שיהי' קבלת המקבל ובלתי קבלה גם נתינה לא נחשב כי אם לא קבל המקבל למי ניתן ומשא"כ בצדקה דאיננה מתנה רק הוא צדקה למלאות חסרון העני לכן א"צ דעתו כלל רק השלמת חסרונו לבד והוא כל דבר הצדקה ולפי"ז לכאורה לעניין מתנות לאביונים בפורים דכתי' ל' מתנה בקרא יוצרך שידע העני שניתן לו ויהי' דינה שונה משאר צדקה דהוא מעלה כשאין העני יודע ממי נוטלה ואין מתבייש כמבואר בב"ב י' ב' וכתובות ס"ז ב' דבמתנות לאביונים לא יהי' הדין כן רק צריך להודיע דייקא משום דכתי' ל' מתנה בקרא ומתנה נחשב רק בידיעת המקבל וכנ"ל וזה חידוש דין לכאורה: