גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל
דף ד.
לכי תיכול עלה כורא דמילחא, נ"ב ע' גליון מהרי"פ ומסורת הש"ס וע"ע דוגמא בירושלמי ע"ז פ"ק ה"ד אין יהיב תרתין ליטרא דפילפלין לאיסקרדנה ע"ש בפני משה:
שם אילימא בשוגג ולא אידכר לי' למאן התירו, נ"ב ע' חידושי ח"ס כאן דהביא מקשים דמשכחת דנזכר הלאו ולא את הכרת לר"י דס"ל לקמן ס"ט א' דשגגת כרת שמה שגגה ע"ש וכבר הובאה קושי' זו בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' ר"ה ע"ש וע"ע ס' שו"ת עטרת צבי חיו"ד סי' נ"ב הקשה ג"כ קושי' זו מסברא דנפשי' ולא זכר שכבר קדמוהו בשו"ת המיוחסות הנ"ל ושוב ראיתי שהיא קושית הרמב"ן כאן במקומו בחידושיו:
שם וכי אומרים כו', נ"ב ע' תוס' וע' ש"ך חו"מ סי' ע"ג סקכ"ב וע' ירושלמי דמאי פ"ג ה"א מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה כו' עש"ה:
שם ר"ע סבר אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא, נ"ב ע' נזיר ס"ד א' רש"י ד"ה ספיקן טמא:
שם תוד"ה וכי כ' וכן בפרק בתרא דעירובין כהן שנמצא כו', נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' תי' דהתם שאני דעל הכהנים מוטל העבודה:
ואם אין רוצה לעבוד מוטל עליו להכשיר כהן שיעבוד ולכך שרי לחתוך ולא חשיב חוטא עבור שיזכה אחר דזכות עצמו הוא עכת"ד ע"ש וע' עוד בדבריו בספר הנ"ל בעירובין ל"ב ב' שכ' שם בזה באופן אחר וז"ל וכן כהן שיש לו יבולת חבירו חותכו בשיניו כי הכהן מקריב בעד כל ישראל וגם בעד הכהן אשר הוא חותך ולכך מותר לו לחתוך (כיון דהקרבן שיקריב הכהן שנחתך לו היבולת קרב גם בעד המחתך ה"ל חתיכתו זכות עצמו) עכ"ל וכתירוצו כאן כן הוא גם בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג:
שם תוד"ה קודם כ' פשיטא שלא ישמע לנו כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' וז"ל ואין להקשות וכי ישמע לנו אם נאסור לו דמ"מ נ"מ שב"ד מצווין להפרישו ולעכבו בידים שלא ירדה ומונעין אותו מלעשות איסור על כרחו עכ"ל ויש לעיין אם אינו עושה כדין אם מרדה דכיון דיתחייב סקילה אם לא ירדה הרי הרדי' היא להצלת נפשו ופ"נ הרי דוחה שבת ורק לפי מה שתירצו תוס' דאם לא התירו יופטר מסקילה אז שפיר הרדי' איסור כיון דאיננה להצלת נפשו דגם אם לא ירדה יופטר והנה גוף תי' התוס' דהאונס מפאת האיסור דרבנן חשוב אונס גם מן התורה הארכתי בו בכללים ממקומות הרבה וע' כתובות ב' א' התם אנוס בתקנתא דתקינו לי' רבנן כו' וכעת ראיתי עוד בחידושי הר"ן ר"ה ז' ב' ד"ה והרי רגלים דכ' דלדמין וערכין נמי לא חייל בל תאחר מאורתא דיו"ט עד חוה"מ כיון דא"א ליפרע ביו"ט דהוי כמקח וממכר ע"ש הרי דמפאת האיסור דרבנן חשוב א"א לעשותו גם מה"ת לעניין שאינו עובר בבל תאחר דהוא מה"ת: