גליוני השס על שבועות· רבי יוסף ענגיל
דף כז.
נשבע לבטל את המצוה, נ"ב יל"ע בנשבע שלא ליטול לולב עד אחר חצות היום וכדומה מהו מי אמרי' כיון דמצי ליקח אחר חצות אין זה ביטול א"ד כיון דמיד בעמוד השחר נתחייב וזריזין מקדימין גם זה חשוב ביטול ולא חיילא שבועה ועמ"ש על הגליון ברכות כ"ב א' אהך דבטלוהו לטבילותא מתוס' שבת וגמ' זבחים דביטול לגמרי משמע ואולם בתוס' מגילה ג' א' מבטלין כ' דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה בשביל הקריאה מש"ה קרי לי' ביטול ע"ש ושוב ראיתי בשו"ת חכם צבי סי' מ"א ד"ה וראיתי להרב הגדול מהור"ר יוסף טראני ביו"ד סי' מ"ז כו' ע"ש שנדבר שם מזה אי חיילא שבועה על ביטול מצוה לזמן עש"ה ואין המהרי"ט לפני כעת ונזכרתי דהדבר מבואר בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' צ"א ע"ש שנשאל בנשבע שלא לישא אשה עד זמן ידוע אי חשיב נשבע לבטל את המצוה וכ' תשובה שבועה היא חלה שאין זה נשבע לבטל כו' דאפשר לקיים זה וזה ולא זו בלבד שאין זמנה בהול אלא אפי' במצוה שזמנה בהול כמילה ביום הח' אם נשבע שלא ימול בבוקר עד ארבע וחמש שעות או שנשבע שלא יאכל מצה בשעה ראשונה של לילה מקיים שבועתו ומשתהא עד זמן שנשבע כו' עכ"ל וא"כ סברת הרשב"א דלא כתוס' מגילה הנ"ל דביטול לזמן קרוי ביטול דאל"כ הא הוא בכלל המשנה נשבע לבטל כו' וכמובן:
שם ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אוציא כו' להרע לאחרים כו' שאין הרשות בידו. נ"ב נזיר ס"ב ב':