אור ברסלב

גליוני השס על קידושין· רבי יוסף ענגיל

דף מה.

דף מד:

אלא לאו דקדיש איהי נפשה וקא קרי לה אלמנה, נ"ב כאן לא הי' יכול לתרץ כגון שנעשו לה מעשי יתומה כו' דא"כ אכתי הא אין מוכר לשפחות אחר אישות ואולם ק' דהו"ל לשנויי דאיירי כגון שסילק האב עצמו מזכות שיש לו בבתו לקדשה דסילוק כזה הא מהני כדמוכח מרש"י לקמן מ"ו א' ד"ה הואיל ונעשה בה כו' דכ' או הפקיר זכות שיש לו בה [וע"כ אין כוונתו אהפקר ממש דנימא דמהני רק בנערה דהבת זוכה בזכות שהי' לאבי' בה לקדשה ומשא"כ בקטנה דאין לה יד להתקדש ואין מי שיזכה בזכות זה לא שייך הפקר דז"א דהפקר ממש גם בנערה לא שייך דזכות שיש לאב בבתו לקדשה ליתי' במכיר' וה"ה דליתא בהפקר וע"כ דכוונתו אסילוק וקצ"ע מכתובות פ"ג א' דלא מהני סילוק בדבר שברשותו] וא"כ אחרי הסילוק הו"ל הבת הקטנה כשאר קטנה שאין לה אב דתקינו לה רבנן קידושין וקידשה את עצמה ושפיר הו"ל אלמנה מדרבנן ואעפ"כ האב שפיר יכול למוכרה כיון דהוא לא מסרה לאישות מעולם ולדעת הגהות אלפסי המובא בש"ע אה"ע סי' קנ"ה סעי' ב' דקטנה הנישאת שלא מדעת אחי' ואמה אינה צריכה למאן א"כ פשוט דלפי"ז כשיש לה אב אלא שסילק האב זכותו אזי עכ"פ צריך דעת אבי' לעניין הקידושין דרבנן וא"צ מיאון רק כשנישאת מדעת אבי' דרק באין לה אב תלוי באחי' ואמה ומשא"כ כשיש לה אב וודאי דתלוי באבי' וכמובן וא"כ י"ל דכיון דקידשה אבי' לקידושין דרבנן מיהת כיון דיש להם עניין ומציאות גם מדאוריתא לעניין שלא יחשב זנות ולא יעבור הבעל על לא תהי' קדישה לרמב"ם ואינה נעשית זונה גם לר' אלעזר דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה [ע' יבמות נ"ט ב' בממאנת] ע"כ שוב גם מה"ת אינו יכול למוכרה דחשיב גם מה"ת שמסרה כבר לאישות ואין יכול למוכרה לשפחות אחר אישות ובפשיטות י"ל כן דכיון דהלימוד מבבגדו בה כיון שפירש טליתו עלי' היינו שמסרה למי שנתחייב בשארה כסות ועונתה שוב א"י למוכרה כמבואר לעיל י"ח ב' א"כ י"ל דאישות דרבנן נמי חשוב פרישת טלית ושמסרה למי שנתחייב כו' כיון דנתחייב עכ"פ בכך מדרבנן ואולם י"ל דכיון דכשסילק האב זכותו אזי לעניין הקידושין דרבנן הרי צריך גם דעתה וכמו באחי' ואמה דאם השיאוה שלא לדעתה א"צ למאן כמבואר ביבמות ק"ז ב' וא"כ כיון דבעי' גם דעתה ה"ל אבי' והיא שנים שעשאוהו דבעלמא כה"ג אין המעשה מתייחסת לכל אחד לבדו רק לשניהם יחד דמש"ה פטורין עלי' בשבת ושאר חייבי חטאות וא"כ האב לבדו לא מיקרי שמסרה כו' ולא קרינן בי' בבגדו בה ושפיר רשאי למוכרה אח"כ דזה זכותו לבדו והרי הוא לבדו לא מסרה לאישות ודו"ק וע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג מה שדן שם בלשון האב אם הוא ל' שליחות מועיל והנה נזכר שם ג"כ שאמר האב ואין לי עסק בה וזה הוא ל' סילוק כמבואר בכתובות פ"ג א' וא"כ ראוי שיהי' גם ל' זה בכאן עניינו סילוק כיון דסילוק מועיל וכנ"ל עש"ה בריב"ש דלא נחית לזה כלל שם והנה מאי דהקשיתי דהא לא מהני סילוק בדבר שברשותו הנה להמבואר גיטין כ"א א' דמה דאב מקבל גט לבתו קטנה הוא מטעם שליחות ולפי"ז גם קבלתו קידושי' עניינם כן ע' כתובות מ"ז א' איתקוש יציאה כו' עש"ה וא"כ י"ל דשפיר מועיל סילוק כמו בכל שליח דיכול לומר אינני רוצה היות שלוחה ולא דמי כלל לשאר סילוק בדבר שברשותו ודו"ק ואולם נ' דגם שליחות כזה דעשאתו תורה לשליחה ממילא ג"כ לא שייך סילוק דאל"כ יבם החולץ שיאמר אני חולץ עבורי לבד ואינני רוצה להיות שליח האחים תהי' יבמתו זקוקה עדיין לאחים ע' יבמות י' ב' ואינו נ' כלל כן רק נעשה שליחם על כרחו וה"נ דכוותה ודו"ק וראיתי דיש לעיין בזה עוד ברא"ש במכלתין פ"ק סי' כ"ה ובקרבן נתנאל שם ס"ק ק"י ודברי הק"נ במחכת"ה מעורבבין דכ' דהאב הפקיר כו' והרא"ש אין כוונתו להפקר וסילוק רק כוונתו שהאב נתן זכותו אל הבת ומ"ש הק"נ דכיון דהפקיר כו' שוב אין לו זכות למוכרה אין מובן דבסילוק הרי יכול להסתלק מזכותו לקדשה ולא מזכותו למוכרה רק כך הל"ל דהואיל ונתן לה זכותו לקדשה ובכח מה שנתן לה היא מתקדשת ה"ל כקידשה אבי' דאין רשאי עוד למוכרה ודו"ק ובגוף דברי הרא"ש שם יש לעיין טובא וע' תה"ד ח"ב סי' מ"ט עש"ה וע"ק לגמ' הנ"ל לעיל י"ח ב' כיון שמסרה אבי' למי שנתחייב בשארה כסותה ועונתה שוב אין רשאי למוכרה ומשמע דאם קידשה האב למי והתנה המקדש ע"מ שאין לה עליו שאר כסות ועונה (דגם בעונה מהני תנאי אם מתנה קודם הקידושין כמבואר בהגהות החות יאיר על הרי"ף ב"מ פ' השוכר את הפועלים דקי"ט עש"ה] אזי רשאי האב למוכרה אחר אישות כזה וא"כ הא משכחת בפשיטות בקידשה בתנאי כה"ג ומת המקדש דה"ל אלמנה ועכ"ז רשאי למוכרה ועיין:

תוכן העניינים

גליוני השס על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה