גליוני השס על קידושין· רבי יוסף ענגיל
דף מג.
אלא דינא רבה כו', נ"ב מוכח דאע"ג דאשלד"ע מ"מ איסור הוא מיהת וחייבין עליו ביד"ש וכן מתבאר מהך דהשולח את הבערה דחייב בדיני שמים וכן מבואר להדיא בגמ' ב"ק נ"ו א' דאע"ג דדברי הרב כו' מ"מ חייב בדיני שמים ע"ש וע' ס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת ג' א' ד"ה בבא דרישא פטור ומותר דכ' דאע"ג דאין נותנין מזונות לעכו"ם בחצר ע"מ להוציא היינו משום דחשיב כאילו הי' העכו"ם שלוחו משא"כ גבי ישראל דאשלד"ע ולכן אף אם יודע שהישראל יעביר ד"א ברה"ר אין כאן איסור שבת לכך הוא מותר עכ"ל ומוכח דהא דאשלד"ע הוא היתיר לכתחלה גבי המשלח ואולי טעמו דהא דאסור לכתחלה בעלמא וחייבין עליו ביד"ש הוא' ג"כ רק מתורת לפני עור דחשוב מכשילו בעביר' אבל לא דלגבי דיני שמים יוחשב שליח ותתייחס עצם העביר' למשלח ולכן גבי שבת שם שפיר קאמר דפטור ומותר דמשום שבת הרי מותר לגמרי עש"ה ותבן וע"ע סנהדרין כ"ט א' מניין שאין טוענין למסית כו' ומוכח לכאורה דהא דדברי הרב כו' פוטר גם מדיני שמים וכבר דיברו ז"ל מזה ועמש"ש בגליון וע' שו"ת מהרי"ל סי' פ"ו עש"ה וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ד"ה דין ראובן צוה לתפוס בעל ריבו בידי עכו"ם כו' וע' שו"ת מהרי"ו סי' כ"ח מש"ש ומה שטען ראובן ותובע משמעון שאמר לבנו לקללו כו' עש"ה וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קס"ח כ' בפשיטות דהמשלח עובר איסור דאוריתא או דרבנן מיהת דמסית בכל עבירות הוא איסור עכ"פ ולאו דווקא בע"ז וע"כ אם ניסת האחר ממנו ועבר א"א להמסית להעיד עליו לפסלו דגם המסית פסול ומה שהעיר שם ע"ז מגמ' סוכה נ"ב ב' יצה"ר מסיתו לאדם בעוה"ז ומעיד עליו לעוה"ב הרי דמסית כשר להעיד חידוש שפלטה קולמסו כזאת דפסול המסית עבור שההסתה איסור ומשא"כ היצה"ר נצטוה בכך להסית והאדם נצטוה שלא לשמוע לו וז"פ וע"ע שו"ת ח"צ סי' קל"ח ומש"ש דמשום לפני עור נמי איכא א"כ אי נימא דלפני עור הוא חלק מגוף החטא א"כ הא יש על מסיתם עבירת גוף העדות וה"ל הוא המזיק ממון חבירו וראוי שיהי' חייב לשלם בדיני שמים וע"כ דס"ל לתוס' דאין לפ"ע חלק מגוף החטא ודו"ק היטיב מאוד ועמ"ש בזה בלקח טוב כלל א' ועוד בכ"ד ולהנ"ל גם התוס' ס"ל כר"ן דאין לפ"ע חלק מגוף החטא:
שם שליח נעשה עד נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקפ"ג:
שם תוד"ה מורד כ' דהמרד הי' שהקדים כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' פ"ח אות ד':
שם תוד"ה שלא מצינו כו' כ' אמנם מסופק הי' ר"י כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קע"ד: