גליוני השס על קידושין· רבי יוסף ענגיל
דף כט.
משכו במנה ולא הספיק לפדותו כו'. נ"ב ע' מע"ש פ"ד מ"ו והובא להלן נ"ד ב' וע' תוספתא מע"ש פרק ד' פדה הימנו מעשר בסלע כו' שמע"ש פדייתו היא משיכתו רשב"ג ור' ישמעאל בנו של ריב"ב אומרים אף הקדש פדייתו היא משיכתו ומוכח לכאורה דלת"ק לא אזלי' בהקדש בתר פדיי' רק בתר משיכה כבהדיוט וצ"ע דכל עיקר הסברא דניזיל במע"ש בתר פדי' היינו רק משום דהוא ממון גבוה והוי כהקדש דכתי' בי' ונתן את הכסף וקם לו כדלקמן נ"ד ב' וא"כ איך אפשר שינהוג זה במעשר ולא בהקדש ואולי כוונת הת"ק דבהקדש אזלי' בתר תרוייהו פדי' ומשיכה דאותו שהוא לטובת ההקדש אזלי' בתרי' וכדאמר כאן וע"ז פליגי רשב"ג כו' וס"ל דגם בהקדש אזלי' רק בתר פדי' לבד:
שם וכל מ"ע שהז"ג כו'. נ"ב ע' במהרי"ל סוף הל' ערב יוה"כ וז"ל, מהר"ז קיצינגען דרש דנראה אליו דלהכי נשים פטורות מן נרות האלו (שמדליקין לכבוד יוה"כ), דאנשים חייבים רמ"ח מצות עשה שבתורה, ועוד שני לאוין שחשובין כמו עשה והן לאו הניתק לעשה לאו הבא מכלל עשה היינו ר"ן (נ"ר), ומכל אלו הנשים פטורות ואינן חייבות כ"א בלאוין, עכ"ל. והדברים מדרש פליאה, ואולי ט"ס יש וצ"ל דהנשים אין חייבות בכל אלו רק במקצתם היינו מ"ע שלא הז"ג, ולהנל"ע ולהבמכ"ע וע"כ בטל אצלם מניין נ"ר עכ"פ. וגם מאי דחשב כל לאוין הנל"ע בחד וכן כל לאוין הבמכ"ע בחד ג"כ צריך טעם:
שם האב חייב בבנו למולו כו', נ"ב צע"ק מאי דלא חשיב נמי דמחיוב להביא קרבנות מחוסרי כפרה שלו כמבואר בנדרים ל"ה ב' זאת תורת הזב כו' ע"ש בפי' הרא"ש:
שם אותו ולא אותה, נ"ב כדרש זה סנהדרין מ"ה א', מ"ו א':
שם תוד"ה אותו כ' וי"ל דאתי' כמ"ד כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' ל"ד וסי' ל"ו עמש"ש בסי' ל"ו בעניין הקושי' הא מילה של"ב אינה דוחה שבת ואכתי ה"ל ז"ג ותי' דכיון דארי' דאיסור שבת הוא דרביא עלי' כו' והדברים עתיקין והארכתי בהם גם אני באתוון דאוריתא כלל כ"ב וכעת מצאתי בתוספתא שבת פרק י"ו לא נחלקו ר"א ור' יהושיע על מי שהי' לו למול אחר שבת ומל בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהי' לו למול בע"ש ומל בשבת שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר א"ל ר"א אי אתה מודה דמי שהי' לו למול אחר שבת ומל שבת שהוא חייב אף מי שהי' לו למול בע"ש כו' א"ל ר"י לא אם אמרת במי שהי' לו למול אחר שבת ומל בשבת שאינו בקום מול תאמר במי שהי' לו למול ע"ש ומל בשבת שהו בקום מול א"ל ר"א נותר יוכיח שמאמש בקום אכול ואם אכלו למחר ה"ז חייב א"ל ר"י לא אם אמרת בנותר שאינו בקום אכיל בו ביום תאמר במילה שכל היום בקום מול עכ"ל התוספתא ומבואר דר"א מדמה שכח ומל את של ע"ש בשבת לנותר ששכח ואכל מפני טירדת מצוה שהית' עליו אתמול לאוכלו וס"ל בהכרח דכמו דנותר אין בו מצוה עתה בשעת אכלו שכבר הוא נותר ה"נ מילה של ב' בשבת אין אז המצוה כלל דארי' דאיסורא מסלק עניין המצוה בו ביום לגמרי וע"כ כי היכי דמתחייב חטאת בנותר ה"נ יש לו להתחייב במילה של ב' בשבת ור"י מחלק דנותר שאני שאינו בקום אכול משא"כ מילה של ב' גם בשבת ישנו בקום מול היינו דהמצוה הוא גם בשבת אלא דארי' דאיסורא הוא דרביא עלי' ולפי מה שהוכחתי באתוון דאוריתא שם מהך דכריתות ז' ב' דב"ה ס"ל דארי' דאיסור שבת מסלק השם זמן מן המצוה שאינה דוחה שבת כגון קרבן יחיד ואף אם היא מתקיימת בשבת בחלק מה היינו בקרבנות ציבור וב"ש ס"ל דאין ארי' דאיסור שבת מסלק השם זמן בכה"ג ומילה של"ב נמי הא להא דמיא דהא יש מילה מתקיימת בשבת ההוא היינו מילה בזמנה וא"כ נמצא דר"א בשיטת ב"ה ור"י בשיטת ב"ש קאי וזו תימה דהחליפו כאן שיטתם מבכל מקום דבכ"מ ר"א בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה הוא דקיימי ע' תוס' סוטה ג' א' ד"ה רבי ישמעאל וגמ' ערכין כ"ג א' ובחידושי הבאתי עוד כזה מקומות רבות מאוד דר"א קאי בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה ונודע מ"ש האחרונים דכיון דר"א שמותי מתלמידי ב"ש ור"א הרי לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם לכן תמיד שיטתן כשיטת ב"ש בהכרת וא"כ צ"ט מה שראו דעתו מבוארת להיפוך כדעת ב"ה ולא כב"ש והנה י"ל עוד בהבנת פלוגתת ר"א ור"י הנ"ל דר"י הי' לו הוכחה דארי' דאיסור שבת ע"כ דאין מסלק עניין המצוה במילה של"ב דאי איתא א"כ מילה של"ב שעבר עלי' שבת לא תהי' עוד המצוה כלל גם אח"כ מטעמא דדיחוי וס"ל לר"י דיש דיחוי אצל מצוות וע"כ דגם בשבת יש עניין המצוה אלא דארי' כו' ור"א לטעמי' דלית לי' דיחוי גם בקדשים כמבואר בזבחים ע"ד א' לכן פליג שפיר על יהושיע וכמובן ויש לי להאריך בזה הרבה עוד ואין הגליון מספיק: