גליוני השס על קידושין· רבי יוסף ענגיל
דף יב:
אמרה לי אם כו' לאו כל כמינה כו', נ"ב לעניין אם היא אומרת שנתקדשה בעצמה לאחר לפני קידושיו ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ד' עש"ה ונ' דמ"ש דאמרי' שויא כו' היינו רק היכא דבא אדם ואמר קדשתיך תחלה והיא מודה לו אבל אם אומרת בעצמה לבד אז מותרת לגמרי למשנה אחרינא דאמרי' מטעמא דשלא תהא כאו"א נותנת עיני' באחר כו' ורק באחד אומר קדשתיך אז לא שייך האי טעמא דכל ישראל מי הוחזקו ולכן שפיר מהני הודאתה לומר שויא כו' ודו"ק וע' רש"י גיטין פ' א' ד"ה לאבד זכותו של שני עש"ה ויש לחלק בין שם דהית' אשת הראשון פעם לאיש דעלמא וכמובן וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ט וע"ע כל' דכאן לאו כל כמינה דאימך דאסרת לך עלואי לקמן ס"ג ב' לא כל הימני לאוסרה עליו וע"ש:
שם אמאי הא איכא סהדי נ"ב וגי' אחרת הא אמרי דאיכא סהדי כו', ע' שו"ת הריב"ש סי' קכ"ג וע' שו"ת חוט השני סי' נ"א ד"ה ועוד יש לומר:
שם ועל דמקדש בלא שידוכי, נ"ב מלבד הפריצות יש עוד איסור לפמ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקצ"ח דהא דמברכי' ברכת אירוסין עובר לעשייתן ולא חיישי' שמא לא תרצה לקבל הקידושין והוי ברכה לבטלה היינו משום דכבר שידכו ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ע"ש וא"כ המקדש בלא שידוכי ממ"נ עבד איסור דאם לא בירך ביטל חיוב הברכה ואם בירך אחר קידושין נמי הא בעי' עובר לעשייתן ואם בירך לפני הקדושי חשוב מוציא שם שמים לבטלה מחשש שמא לא תרצה לקבל הקידושין דאפי' רצתה אח"כ מ"מ בשעה שבירך עביד איסורא וכמובן וגדולה מזו אפי' אומר לד' קרבן הוי איסור דילמא לא אמר קרבן והוי מש"ש לבטלה וכ"ש כאן שבדעתה הדבר תלוי:
שם תוד"ה אם כ' וי"מ אם הקלנו בשבוי' משום דליכא אלא איסור לאו כו', נ"ב ע' יבמות קי"ט א' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וא"ל דבין לאו למיתה יש חילוק אע"ג דאין חילוק בין לאו לכרת ע' לקמן י"ד א' תוד"ה ותהא וע' מהרי"ק שורש ע"ב דיבר מזה בארוכה עש"ה וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ה השני הדברים שאמר יצחק כו':