גליוני השס על פסחים· רבי יוסף ענגיל
דף ט.
דאם כן מחצר לחצר, נ"ב תיבת דאם הוא ל' ארמית והוא דבר זר במשנה ויש כמוהו בסנהדרין כ"א א' במשנה דאפי' כאביגיל וע"ע ב"מ ק"ה א' במשנה תיבות "מה איכפת לך":
שם והניח מגורה מליאה פירות, נ"ב הפנ"י הקשה דהא תרומת פירות דרבנן וא"כ מאי ראי' אדאוריתא ע"ש ואמרו לי שאחד מן האחרונים תי' דמצינו גם תבואה שנקראת פירות במס' חלה פ"ב מ"א פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה ואני הבאתי בחידושי ובתשובה לגאסטאנין כמה דוכתי דמוכחי הכי וכעת מצאתי בס' הפרדס לרש"י סי' ע"ט דהביא גמ' ברכות מ"ד א' בזה"ל אפירי מאי חתים רי"א על הארץ ועל פירותי' כו' ר' חסדא אמר על הארץ ועל הפירות כו' וקא מפרשו עלמא אפירי מאי חתים אפרי האדמה דכתי' בקרא בעי כגון חטה ושעורה ומוקמי' על הארץ ועל הפירות דלא חשיבי לייחדינהו לנפשייהו ולומר על הארץ ועל פרי האדמה אבל אילנות דחשיבי מייחדינהו על פרי העץ אבל אני קבלתי כו' דאכלהו פירי דקרא בעי בין אפירות האילן בין אפירות האדמה כגון חיטין (ושעורים בקלי וכרמל דכל כמה דלא בשלינהו איקרו פרי עכ"ל וע"ע ל' השואל בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ע"ה ועוד מאי קאמר דאין טחינה בפירות הלא עיקר טחינה בפירות היא כגון חטים ושעורים כו' ואולם הרשב"א בתשובה שם כ' גם מה שאמר אין טחינה בפירות אלא בתבואה ע"ש וע"ע מרדכי שבועות פ' שבועות שתים רמז תשנ"ה ד"ה באומר יאסרו כל פירות העולם עלי דהאוסר ע"ע כל פירות העולם אסור גם במין חטה ע"ש וע' ברכות מ' ב' וע' ביצה ל"ה ב' משילין פירות כו' וברש"י מי שיש לו חטין ושעורין כו' וע"ע ירושלמי שבת פ"ג ה"א פריך מהך דלא יעשנו אוצר של תבואה אהך דטוחנין בפירות ומשמע דתבואה בכלל פירות עש"ה וע"ע ברא"ש ב"מ פ' איזהו נשך סי' מ"א מש"ש דכל מידי בכלל פירות הן ואפי' בעלי חיים עש"ה וע"ע ירושלמי שביעית פ"ב ה"ה בפירות אחר השליש מגרנך מיקביך כו' ע"ש דקרי לתבואה פירות וע"ע תוס' שבת ק' א' ד"ה פירות מש"ש כמו שרגילין לבטל פירות בבור כעין תבואה עש"ה דמשמע דתבואה מיקרי פירות:
שם התם ודאי וודאי הוא כו' דא"ר חנינא חוזאה חזקה על חבר כו', נ"ב דוגמא לזה נדה נ"ט ב' כיון דאמר ר"ש חזקת דמים מן האשה לא שנא עומדין ול"ש יושבין וברש"י מדקתני חזקה אלמא לא מספקא דם באיש כלל ע"ש:
שם חזקה על חבר כו', נ"ב ע' ליקוטים שבסוף שו"ת ח"צ אות ט' והתחלתו מעשה בא לידי כו' ע"ש:
שם ספק וספק הוא, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קע"א עש"ה מה שלא הביא תוס' דכאן ד"ה ואת"ל דכ' דאימור אכלתי' הוי קרוב לוודאי ואפ"ה קרי לי' גמ' ספק משום דשם אמר הוי ספק וודאי כו' וא"כ י"ל דלגבי וודאי הוא דקרי לי' ספק ע' שבת ו' ב' ומש"ש על הגליון:
שם שהטילה נפל לבור, נ"ב ע' מגן אברהם סי' תקכ"ו סק"כ אם יש לדקדק מכאן דנפל א"צ קבורה וע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ה דכ' בפשיטות לא יספדו ולא יקברו כו' ע"ש וחידוש שלא ראה דברי המג"א הנ"ל:
שם תוד"ה ואם כ' עדיף משאר ספיקות, נ"ב בזה מיושב מאי דמהני הס"ס אע"ג דאינו מתהפך, שו"ת הגאון מהר"ד אופנהיים שבסוף החות יאיר אולם מש"ש דכוונת התוס' ליישב זה אינו מובן לכאורה וע"ש:
שם תוד"ה בשפחתו כ' ועוד דכאן לא הי' לצורך המת, נ"ב אין כוונת תיבת ועוד דאפי' את"ל דכהן מטמא לנפל מ"מ הא בעי' לצורך המת דזה וודאי דאין כהן מטמא לנפל רק כוונת תיבת ועוד דעוד טעה דאפי' לא הי' נפל נמי הא אין מטמא רק לצורך, שו"ת מהר"י ברונא סי' צ"ט: