אור ברסלב

גליוני השס על פסחים· רבי יוסף ענגיל

דף ג:

דף ג.

לעולם ישנה כו' דרך קצרה, נ"ב ה"נ בכתב ראוי לקצר לשונו ולדקדק שלא לכתוב אפי' מלה אחת יתיר', ע' רש"י גיטין פ"ז ב' ד"ה וכך היו נקיי הדעת:

שם חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ע"ח:

שם אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל, נ"ב כלשון זה גיטין נ"ח א', נזיר כ"ט ב':

שם בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול, נ"ב כל' זה מגילה כ"ה ב':

שם ההוא ארמאה דהוי סליק כו', נ"ב כזה זוהר משפטים עה"כ יראה כל זכורך וגו' דקכ"ד ע"א דפוס ווילנא:

שם קאכילנא משופרי שופרי, נ"ב כל' זה חולין צ"ה א' וע"ע שם ל' ב' ונ"א ב' שקל משופרי שופרי:

שם א"ל זיל בדיק מאי דיני' אתא אשכחי' דנח נפשי' קרעי' ללבושי' ואהדרי' לקרעי' לאחורי' כו', נ"ב כזה בכתובות ק"ד א' במעט שינוי ע"ש:

שם א"ל שעורים נעשו יפות א"ל צא ובשר לסוסים ולחמורים, נ"ב כזה ב"ק י"ט ב' רש"י ד"ה ופרה דשעורים מאכל חמור וצע"ק מכתובות ס"ד ב' ע"ש וע"ע מ"ק כ"ח א' בי רבה נהמא דשערי לאינשי כו' וע' תוס' מנחות ע"ב ב' ד"ה חטין וע' ביצה י"ד ב' ועוד שם כ"ט א' וע' רש"י כתובות ע"ז א' ד"ה אכסוהו שערי וע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ה וע"ע ריטב"א שעל הרי"ף נדרים דכ"ח ע"א (מדפי הרי"ף) דכ' אהך דעד הקציר עד שיתחיל העם לקצור קציר חטין אבל לא קציר שעורים דכיון דשעורים מאכל בהמה אין דעתו על אותו קציר ובאתרא דרובא דאינשי אכלי שעורים אפשר דמנינן לקציר שעורים עכ"ל ויל"ע קצת דגם כשרק מיעוט אוכלים שעורים נימא נמי דגם קציר שעורים בכלל לשונו ע' נדרים נ"ג א' לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין כו' עש"ה וע' עוד גיטין נ"ו א' וע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ח דצריך טעם למה תלתה תורה פדיון קרקע הקדש בשיעור זרע חומר שעורים דהוא מאכל בהמה ולא תלתהו בשיעור זרע מאכל אדם ע"ש וע"ע תוס' מנחות ס"ז ב' ד"ה כדי ורש"י שם ס"ט א' ד"ה בקר ובע"ז ס"ה א' השוכר את החמור כו' חמר מנית עלי' שעורים ותבן כו':

שם אי נמי עדשים נעשו יפות, נ"ב ע' ירושלמי סנהדרין פרק ב' הלכה ה' ספק בזה אי עדשים עדיפי מפאת דהן מאכל אדם או שעורים עדיפי מפאת דחייבין בחלה ועומר בא מהן עש"ה:

שם תוד"ה מאליה כתבו י"ל שלא הי' כו' עד סוף הדיבור, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קכ"ז ושו"ת חיים שאל סי' פ"ד ושו"ת ח"ס חאו"ח סי' קכ"ד וע' צל"ח כאן ומ"ש על דבריו בלקח טוב כלל ו' אות ג' ד"ה המקום הי"א עש"ה ויל"ע עוד בתוס' חגיגה כ"ה א' ד"ה שרצועה דכ' אבל צ"ע איך עולין לרגל כו' ומאי קושיא דעלו שפיר והי' להם הזאת ג' וז' וע"כ דעתם דאין חיוב להקדים ז' ימים יותר מכפי מה שההליכה עצמה מצרכת זמן ודו"ק ומ"ש התוס' א"נ נציבין ח"ל הוא כו' ק' דעכ"פ הי' לו לעלות לא"י לעשות פסח ע' סנהדרין י"א א' ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ע"ש ברש"י שנעקרו לעשות פסחיהם ומשמע דהוא חיוב מדינא מדמעברין השנה עליו ואולם לכאורה אדרבה מדאין מעברין על אותם שלא עקרו ממקומן משמע דאין חיוב שיעקרו ורק באותם שעקרו חיישי' לטורח הדרך שלהם שלא יהי' בחנם ובעניין ראיי' דאין חיוב לעלות מח"ל לראיי' ע' ירושלמי הוריות פ"א ה"ב בסופו לראיי' הילכו מלבוא חמת כו':

תוכן העניינים

גליוני השס על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה