גליוני השס על עבודה זרה· רבי יוסף ענגיל
דף עו.
הכח היתרא בלע התם איסורא בלע אמר רבא סוף סוף כי קא פליט איסורא קא פליט, נ"ב דוגמתו חולין קי"א ב' אמר אביי האי היתרא בלע והאי איסורא בלע א"ל רבא כי בלע היתרא מאי הוי סוף סוף האי היתרא דאתי לידי איסורא הוא דאיסורא קאכיל ומזה קצת ראי' דגם כאן הגירסא רבא לא רבה:
שם תוד"ה בת יומא כ' וזכר לדבר דלינת לילה מיקרי עיבור צורה כו', נ"ב ע' תוס' פסחים ט"ו א' ד"ה ולד דמסופקין דעיבור צורה דקדשים אינו כלל בלינת לילה רק העשותה נותר היא היא עיבור צורתם ובשלמים הוי עיבור צורה שלהם רק בב' ימים ולילה אחד לכל הפחות ומאי דקרינן לי' עיבור צורה י"ל הכוונה עיבור צורת הכשירם דמה דנעשה נותר ונפסל בנותר ועבר צורת הכשירו קרינן לי' עיבור צורה. ע' דוגמתו מנחות מ"ו ב' מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם עש"ה ואולם בתוס' מנחות נ' ב' ד"ה אפילו משמע דנותר דשלמים גופי' מה דנפסל אור לשלישי ואינו נשרף עד הבוקר עניינו משום דהצריכה תורה לעניין השריפה עיבור צורה וצ"ל דכ"ז שהוא כשר אין צורתו מתקלקלת בלינת הלילה או דהצריכה תורה לעניין השריפה קלקול הצורה אחרי הפסלו דכל לילה ולילה הוא מתקלקל שנית ביותר וע' שבועות י"א א' שאני קטורת הואיל וצורתו כל השנה כולה ופירש"י דהואיל ואין מראיתו מתקלקל לכן אין נפסל בלינה ומבואר דפסול לינה מפאת קלקול הצורה ואכ"מ להאריך וגוף הך דבלילה אחת מתקלקלת צורת המאכל ע' דוגמא ברש"י סנהדרין ע' א' ד"ה ובכל שהוא לא מימשיך דכ' משעבר לילה אחת מפיג טעמו כו':
שם כ' ויש לדקדק דסוף לילה לבד אינו גורם כו' מדהצריך הכתוב שביר' בכלי חרס כו', נ"ב ע' ריב"א עה"ת פ' צו ד"ה כל זכר דכ' וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר תימא הרי נ"ט לפגם מותר ותי' ר"ת שבקדשים למשחה ל' ריבוי לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים בלא שום נתינת טעם בעולם עכ"ל ולפי"ז גם בבישל חולין בקדיר' יהי' אסור לבשל בו קדשים למחר משום למשחה לגדולה וכן יהי' אסור לבשל בו זרוע ולחיים וקיבה דיש בהם ג"כ חיוב למשחה לגדולה כמבואר בחולין קל"ב ב' ולמ"ד דגם קדירה בת יומא מפגם פגומה יהי' אסור לבטל קדשים בלי מריקה ושטיפה אפי' בבישלו בקדיר' בו ביום וכן יהי' אסור לבשל זרוע ולחיים כו' זולת ע"י מריקה ושטיפה או בקדיר' שלא בישלו בה מעולם ואפי' לא בו ביום זה וודאי אינו וע' זבחים צ"ז א':
סוף הספר