גליוני השס על עבודה זרה· רבי יוסף ענגיל
דף כז.
המול ימול, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ס:
שם דאשה כמאן דמהילה דמי,. נ"ב אין הכוונה מפאת שאין לה ערלה כמ"ש באתוון דאוריתא כלל י"א רק הכוונה משום דשם ישראל מהול מיקרי לא שני גברי ולא שנא נשי, כן התבוננתי כעת מדברי השאלתות פ' וירא דכ' כן להדיא ע"ש וכוונתו בהכרח דקדושה הישראלית עניינה קדושת מילה וכמובן ודברי השאלתות הנ"ל כך הם גם דברי הרי"ף ס"פ ר' אליעזר דמילה ע"ש:
שם קרי בי' ותקח כו' דאמרה לאיניש אחרינא ועבד, נ"ב קצ"ע ל"ל למימר קרי בי' הא מפאת שהיא ציותה לעשות שפיר שייך למימר בפשיטות ותקח ע' שבת קכ"ז א' דתני שם בבריתא ועימר רבי ומפרש דציוה ועימר ואולם אין לדון ל' מקרא מל' חכמים וע' עוד סנהדרין צ"ד א' דדריש ויחד יתרו שהעביר חרב חדה על בשרו ואף דוודאי מל אותו אחר דגר פסול למול עצמו דהטבילה הוא אחר המילה ובשעת המילה אכתי עכו"ם הוא ופסול למול עצמו וגם ישראל המל אותו אינו שלוחו דאין שליחות לעכו"ם וגם ליכא מידי דאיהו לא מצי עביד כו' ואך עכ"ז כיון דאין מלין אותו על כרחו ובמצותו ורצונו היא שנעשית המילה נקרא זה שהוא עצמו העביר החרב חדה על בשרו ועמ"ש בגליון זבחים ד' ב' בשם היריאים וע"ע מ"ש בגליון פסחים ס"ה ב' וע"ע סנהדרין צ"ט ב' ומטך אשר הכית בו את היאור וכי משה הכהו והלא אהרן הכהו כו' וק' ג"כ דהול"ל דכיון דאהרן הכה במצות משה אליו מיקרי שמשה הכה ויש ליישב ואין להאריך: