גליוני השס על עבודה זרה· רבי יוסף ענגיל
דף כ.
לאקדומי נתינה דגר למכיר' דעכו"ם, נ"ב ע' שו"ת תש"בץ ח"ג סי' קנ"א הביא דרשא דספרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך כשאתה מוכר מכור לישראל חבירך וכ' דנראה שאפי' למכור לישראל בפחות מלעכו"ם חייב הכתוב דאילו שוה בשוה פשיטא כדפריך בפ' איזהו נשך א' עמי ועכו"ם עמי קודם פשיטא ומשני לא נצרכה אלא אפי' לעכו"ם בריבית ולישראל בחנם וה"נ קרוב הדבר לדמותו לזה דשוה בשוה לא הוצרך הכתוב להזהיר שיקדים ישראל לעכו"ם אלא אפי' לישראל בפחות ולעכ"ום ביתר ישראל קודם ואפי' בגר אמרי' להקדים נתינה דגר למכיר' דעכו"ם כו' עכ"ל ונ' דכוונת התש"בץ לפי תי' התוס' כאן דדווקא נבילה שאינו שוה אלא דבר מועט כו' דיש לדון עכ"פ מזה דיש לישראל להפסיד דבר מועט עבור קדימת גר לעכו"ם וא"כ כ"ש דיש לו להפסיד דבר מועט עבור קדימת ישראל לעכו"ם ולכן כל שהעכו"ם נותן בעד החפץ יש לו למכרו לישראל בפחות מעט ממנו דאילו משטחיות ל' להקדים נתינה דגר כו' א"כ נדון דמחויב לתתו לישראל במתנה לגמרי ולא ימכרנו לעכו"ם ואילו התשב"ץ עצמו חייב רק למכרו בפחות וע"כ כוונתו בראייתו מהך דלהקדים נתינה דגר כו' לדברי התוס' הנ"ל ואולם גם לדברי התוס' עדיין יש לדון בראי בראייתו מכאן דכאן הא אמרי' רק דיש לו להפסיד דבר מועט עבור ריוח מרובה של הגר כיון דלגר שוה הרבה ומשא"כ למכור לישראל בפחות מעט מלעכו"ם דכמו שהוא מפסיד רק דבר מועט הרי גם ישראל הקונה מרויח רק דבר מועט וא"כ זה י"ל שפיר דאינו מחויב להפסיד מועט שלו עבור מועט דחבירו ואין ע"ז ראי' מכאן ודו"ק וע"ק לדברי התשב"ץ דהא סתם ספרא ר' יהודה ור' יהודה הא ס"ל כאן דאפי' להקדים נתינה דגר כו' לא צריך קרא וא"כ אכתי גם למכור לישראל בפחות מעט מלעכו"ם ה"נ דלא צריך קרא וא"כ עדיין הקושי' במק"ע על הספרא דל"ל קרא וצ"ע וגוף קושיתו מהך דאיזהו נשך נלענ"ד דרק בהלואה דהלואה הוא הנאת לוה לכן מסברא פשוט דיש להקדים לההנות ישראל מלההנות לעכו"ם ומשא"כ במכיר' שפיר צריך קרא אזבינא דרמי על אפי' ומוכרו בשוה או במוכרו ביותר אפי' בזבינא חריפא דאז הוא הנאת מוכר ולא הנאת לוקח ע' נדרים ל"א וא"כ כיון שאין מהנה לאחר במכירתו רק הוא נהנה אין כאן שום קדימה מסברא שיהנה מישראל ולא מעכו"ם ואדרבה הי' סברא להיפוך וע"כ שפיר צריך קרא כשאתה מוכר כו' דבכל אופן כשירצה למכור וירצה ישראל לקנות ממנו הישראל קודם לעכו"ם וכן בהך דאו קנה מיד עמיתך דג"כ דרשי' שם בספרא כן ג"כ צריך קרא אזבינא חריפא וקונה בשוה או אקונה בפחות דהוא ג"כ הנאת לוקח ולא הנאת מוכר ע"ש בנדרים וע' תוס' ב"מ ק"ח ב' ד"ה משמתינן דנ' מדבריהם שם דאין חיוב למכור שדה לישראל בפחות מלעכו"ם ואפי' הישראל מצרן ורק באותם דמים שהעכו"ם נותן הוא דיש לישראל קדימה עש"ה ואולם י"ל דגם להתוס' יש חיוב קדימה לכתחלה למכור להישראל אפי' בפחות מעט ואך דשמתא הוא דליכא על עברו על חיוב זה ורק אם הישראל נתן לו אותם הדמים שנתן העכו"ם ומכר לעכו"ם אז הוא דמשמתינן לי' ואולם לפי"ז לא הי' לתוס' לכתוב ל' שישראל רוצה ליקח רק שישראל רצה ליקח עש"ה ותבין:
שם אסור לאדם שיאמר כמה נאה עכו"ם זו נ"ב מעין זה סוטה מ"ב ב' מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים:
שם שחק ובכה, נ"ב כל' זה יומא ל"ח א':