אור ברסלב

גליוני השס על סנהדרין· רבי יוסף ענגיל

דף קב.

דף ק:

עובר בעשה, נ"ב בחידושי הרמ"ה הביא גירסא עובר בלאו וכ' עלה ולא ידענא מהיכא נפקא ואולי הכוונה דדרשי' טעמא דקרא דתלי בל תאחר דקרבנות בג' רגלים דהטעם מפאת דברגל יש לו לעלות לירושלים ויכול אז להביא קרבנו עמו ולכן משעברו ג' רגלים ולא הביא הוחזק זה במאחר כסברת רשב"ג דבתלתא זימני הוי חזקה ולכן אז הוא דאיכא לאו דבל תאחר וא"כ הרי נשמע מלאו דבל תאחר חיוב העלי' לרגל ולכן נקרא החיוב ההוא לאו כי היכא דאמרי' דלאו הבמכ"ע עשה דמפאת דנשמע מכלל עשה הוא עשה וה"נ עשה הנשמעת מכלל לאו הוא לאו ולפי"ז יהי' בעלי' לרגל לאו ועשה דהא עשה ג"כ מפורשת בו וא"כ הא יש בו לאו ועשה וק"ק ע"ז מגמ' קידושין כ"ט ב' ר' יהודה אומר עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת ול"ל להאי טעמא תיפוק לי' דעלי' לרגל עשה ול"ת ואילו פדיון הבן הוא עשה גרידא ואולם ר' יהודה לטעמי' דלא דריש טעמא דקרא ואחר אין בעלי' לרגל לאו כלל ועדיין יש צ"ע בזה להלן בגמ' שם עש"ה ואולם נתיישבתי די"ל יותר דמדתלי קרא בל תאחר דקרבנות בג' רגלים הרי נשמע עכ"פ שבג' רגלים יש לאדם לעלות באחד מהם עכ"פ ולהביא קרבנותיו וא"כ נלמד מן הלאו דבל תאחר חיוב עלי' באחד מהג' רגלים עכ"פ ואילו העשה ישנה בכל רגל בעצמו והא דמייתי כאן לאו דהג' רגלים ולא עשה דכל רגל עצמו נכון בפשיטות דכאן הא בא לומר דהם העמיקו כו' ולאו הא חמור מעשה וע"כ אמר דאני אמרתי לכל היותר לאו ואילו הם אמרו ידקר בחרב ודו"ק [והך דכל שאינו עולה לרגל דאמר כאן הכוונה לרגל אחד מהג' רגלים] ולפי"ז בהך דקידושין דקאי על רגל אחד עצמו שפיר ליכא רק עשה כפדיון הבן דלאו הא ליכא רק באם עברו כל הג' רגלים ולא עלה ודו"ק ונכון בס"ד:

שם רש"י ד"ה מפיתקה של ירושלים כ' ולא ליטול חלק בעבודה, נ"ב אין לזה מובן כלל דהא ירבעם הי' משבט יוסף ולא הי' לא כהן ולא לוי ומה חלק הי' לו ליטול בעבודה וגם הרי אין זה מעניין המכוון כאן כלל דקיימינן כאן אהא דאין לו חלק לעוה"ב וזהו הכוונה דיצא מפיתקה של ירושלים כלומר מכלל הכתובים לחיים בירושלים וכמובן בפשיטות ונ' ברור דטעות נפל כאן בדברי רש"י ותחת תיבת "בעבודה", צ"ל "בכבודה" כ' תחת הע' וכוונת רש"י ג"כ כנ"ל דכבודה של ירושלים שיתגלה לעתיד בב"א הוא כינוי לעוה"ב כעניין שמכונה העוה"ב בירושת הארץ במשנה ריש פרקין דיליף דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב מקרא דלעולם ירשו ארץ וירושלים וא"י חדא אינון כמו שכתבתי בכמה דוכתי וכך אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה דגילוי כבודו ית' לעתיד מיקרי שמחת ירושלים וכן המקרא הנ"ל כל הכתוב לחיים בירושלים וכזה הרבה בכתובים ומדרשות וזהו שכ' רש"י שיצא מפיתקא של ירושלים מכללה שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בכבודה שיגלה בב"א והכוונה בכלל על שאין לו חלק בעוה"ב וע' לקמן ק"י ב' במשנה דברי ר"ע דעשרת השבטים אין עתידין לחזור מ' שם מייתי מבריתא דברי ר"ע דאין להם חלק לעוה"ב והכל אחד יכך כאן הל' שאין עתיד לחזור לירושלים לעולם ולא ליטול חלק בכבודה היינו שאין לו חלק לעוה"ב וו"פ וברור ועיינתי בח"א למהרש"א וראיתי שהביא פי' הערוך כאן דפי' שיצא ירבעם מן הכתב הכתוב לצדיקים שיחיו וישמחו בירושלים כו', ע"ש ותלי"ת שכיוונתי מדעתי לפי' זה בפשיטות וברור דכך הוא ג"כ פירש"י ותחת בעבודה שברש"י צ"ל בכבודה והמהרש"א ז"ל לא עמד כלל על הזרות אשר בדברי רש"י לפי הגי' שלפנינו:

שם רש"י ד"ה אין אביו אלא הקב"ה כ' כדאמר התם ברכות דל"ה) כל הטועם ואינו מברך נקרא גזלן שנא' לד' הארץ ומלואה עכ"ל ושם בברכות לא נאמר "נקרא גזלן" רק "כאילו נהנה מקדשי שמים וצ"ל דחדא אינון דאיסור מעילה מטעם גזל וע' מה שהארכתי בזה באתוון דאוריתא כלל ג' ובקונטרס אחרון לשם והנה יש ראי' מרש"י דכאן כנ"ל:

תוכן העניינים

גליוני השס על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה