גליוני השס על סנהדרין· רבי יוסף ענגיל
דף פה.
דמקשינן הכאה לקללה, נ"ב בגליון הרי"פ ציין יבמות ק"א א' והוזכר מזה עוד במכות ט' א' וע"ש ביבמות דר' יהודה הוא דס"ל שם דמקשינן הכאה לקללה עש"ה ונ' דר' יהודה לטעמי' אזיל בזה לפמ"ש ברש"י כאן ד"ה מקשינן ואיכא דאמרי היקישא דכתי' מכה אביו ומקלל אביו גבי הדדי באלה המשפטים אלא שמקרא אחד מפסיק בנתיים עכ"ל וע"כ נ' דזה הוא הפלוגתא אי מקשי' כו' והיינו דפליגי אי יש להחשיב זה לסמוכים הואיל ויש מקרא מפסיק בנתיים וע"כ ר' יהודה לטעמי' דס"ל ביבמות ד' א' דאנוסת אביו אסורה מקרא דלא יגלה כנף אביו ע"ש דאמר כנף שראה אביו לא יגלה וממאי דבאנוסה כתי' מעילי' דקרא דכתי' ונתן האיש השוכב עמה וגו' ורבנן אי הוי סמיך לי' כדקאמרת השתא דלא סמיך לי' דכתי' לא יקח איש את אשת אביו בנתיים בשומרת יבם הכתוב מדבר כו' וע"כ ר' יהודה לטעמי' דמחשיב סמיכות אף דקרא דלא יקח וגו' מפסיק בנתיים לכן גם כאן שפיר מקיש הכאה לקללה אף דיש מקרא מפסיק בנתיים:
שם תוד"ה הכהו כו' תימא אמאי לקי כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתי"א: