גליוני השס על סנהדרין· רבי יוסף ענגיל
דף פא.
תוד"ה ונגמר דינו כו' כ' תימא כו', נ"ב ע' מ"ש בגליון כתובות ל"ב א' דצער הגוף דינו רק כדין ממון וא"כ לסברא דבממון לא בעי' יכול להזימה, א"כ ה"נ כאן דבלא"ה נהרג רק דמיתה השני' חמורה יותר ויש בה צער הגוף א"כ ה"ל רק כאילו העידו על ממון ובממון הא לא בעי יכול להזימה ובפשיטות י"ל כן דעדות על צער הגוף לא בעי' יכול להזימה ורק במיתה או מלקות דבמקום מיתה עומדת הוא דבעי' יכול להזימה וכאן הוי רק עדות על צער הגוף מה דסקילה לדמיון יש בה יותר צער מחנק וממ"נ אם יוזמו או יתכחשו עדים הראשונים הא לא הי' גברא קטילא ויתחייבו השניים שפיר מיתה אם יוזמו ואם לא יוזמו עדים הראשונים נמצא שהעידו רק על צער הגוף ובזה לא בעי' כלל יכול להזימה וגם י"ל דלגבי צער הגוף מיקיים הזמה במלקות שיולקו העדים ע' תוס' מכות ב' א' ד"ה מעידין וגם י"ל דיכולין הב"ד לאמור הצער אשר בעודף הסקילה על חנק ולצער העדים בערך כזה בהכאה וכדומה והוי יכול להזימה ממש דו"ק מאוד ויל"ע לפי"ז אם עבירה השני' הית' צריכה התראה דכיון דהחיוב עלי' רק צער הגוף לא מצינו התראה רק במיתה או במלקות דבמקום מיתה אבל בחיוב צער לא מצינו הצרכת התראה וכבר כתבתי מזה בגליון ב"ק צ"א ב' עש"ה וגם יל"ע אם הי' צריך כלל ב"ד של כ"ג ויל"ע עוד בכמה פרטיים ובאתי רק להעיר ויש להביא ראי' דעודף הצער אפי' שבמיתה היותר חמורה על היותר קלה אינו כמו מלקות דהא מקלל אביו בסקילה משא"כ מכה דבחנק משום דמקלל הוא מש"ש לבטלה ג"כ ע' רש"י לעיל נ"ג א' ד"ה והמקלל אביו ואמו מש"ש לבטלה גרידא הוא רק עשה ואין בו מלקות דאין מלקות רק אלאו החמור מעשה ואולם י"ל דכיון דעשה שתים כאחת נחמרים גם שתיהם עי"ז והוי שפיר גם חטא הוצאת הש"ש לבטלה בעונש אפי' חמור טפי ממלקות אף דמש"ש לבטלה גרידא אין בו אפי' מלקות:
שם כ' ועי"ל כיון דאי מיתזמי קמאי כו', נ"ב ע' שבת צ"ד ב' אי חשיב אהני מעשיו מפאת דאי מישתקלא חדא אחריתי כו' עש"ה וכבר האריכו האחרונים בזה וגם אני בכללים שלי הבאתי מקומות רבות וע' תה"ד סי' מ"ח עש"ה וע"ע חולין פ' ב' סד"א שחיטת קדשים שחיטה ראוי' היא דהא אי נחר וזרק דם כו' אולם זה עניין אחר הוא דהוא חלק טתיר ואינו דומה לכאן ולהך דשבת רק דומה להך דיומא ח' ב' דגם אחת מהזאות חשיבא מתקן ושבות ע"ש והנה ראיתי עוד בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ח שכ' וז"ל שוב ראיתי בשו"ת הרא"ש דלא אמרי' אין דנין בדייני אותה העיר אלא בזמן שאין להם אלא אותו ס"ת כו' אבל אם יש להם ס"ת אחר אפשר להסתלק שלא יקראו באותו ס"ת כו' ואפי' אם יקראו בו בעודו בביהכ"נ לא מיקרי הנאה כיון שאפשר שיקרא כס"ת אחר כו' ודבר זה הוא בשו"ת הרא"ש כלל ג' אות י"ג וכ' ע"ז הרדב"ז וז"ל וא"ת ואפי' שיהי' להם ס"ת אחר ניחוש שמא ימצא פסול כו' וי"ל שכיון שבשער הסילוק הי' בחזקת כשר כו' עכ"ל ע"ש וע' סוכה ל"ג ב' דאית לי' הושענא אחריתי ואע"ג דאפשר שיופסל ויצטרך לזה לא חשיב מתקן או ניחותא ע"ש וע"ע שבועות ל"ז ב' עדים עבידי דמייתי עש"ה וע"ע כי הך דשו"ת הרא"ש הנ"ל דכיון דיש להם ס"ת אחר לקרות בו לכן אם גם קורים בזה אין זה הנאה ברש"י ב"מ קי"ז א' במשנה ד"ה ויושב בבית דכיון דיש לו עלייתו לדור בה לכן אם גם דר בבית אין נחשב נהנה ממנו עש"ה וע"ע לעיל כ"ג ב' רש"י ד"ה נמצאת כת שני' קרובין כו' דכ' דחשוב נוגע מפאת שמא יופסלו עדים השניים עש"ה ואולם באמת נוגע עניין אחר הוא דבכל דהו אפשריות מיקרי נוגע ואין לו עניין לכאן וע' ס' גור ארי' שבת צ"א א' ד"ה אי לעניין שבת דכ' דמוציא חצי כזית מכזית ומחצה דחשוב אהני מעשיו הוא רק משום דסוף טומאה להוציא עש"ה כל הדיבור וצ"ע אם שייך טעם זה גם בהך דתולש אחת משלש בסימני טומאה ועש"ה בגור ארי':