גליוני השס על סנהדרין· רבי יוסף ענגיל
דף כג:
צריכא דאי תנא אבא ואביך כו', נ"ב מוכח קצת מכאן דע"א הוא פסול גדול יותר מקרובים וע' מהרי"ק שורש פ"ז ויש לחלק ואין להאריך:
שם תוד"ה ואמר כ' דהוי תרי לריעותא כו', נ"ב מבואר דתרי ריעותא גרע מחדא אע"ג דתרווייהו דאוריתא נינהו וע' לקמן כ"ד א' תוד"ה אמר וע' כזה תמורה כ"ב א' רש"י ד"ה אמר רבה הכי קאמר וד"ה עברה שנתה ואבדה ע"ש כולה סוגי' וע' אתוון דאורייתא כלל א' ובקונטרס אחרון לשם מה שדנתי שם אי ב' פסולין גריעי מחד פסול עש"ה וע"ע תוס' זבחים פ"ד ב' ד"ה הגה"ה יוצא שהרי יוצא כשר בבמה שכ' דאין חילוק בין חד פסול לתרי פסולי עש"ה ואולם במנחות כ"א א' א"ר פפא הילכך דם חמור שקרש כו' ע"ש דה"א דהואיל ואית בי' תרי דחויין דהוא דם חמור ואין קרבן מטמאן וגם הואיל וקרש ואין ראוי לחטאות הפנימיות מפאת הקרישה קמ"ל ובזה מיושב קישית הגרע"א ז"ל שם וא"כ משמע ג"כ דתרי דחויין גריעי מחד דיחוי ועמש"ש בגליון בשם שו"ת הר"י מינץ דדם מלוח וגם מבושל קיל טפי עש"ה ומובן להנ"ל דכיון דמה שאינו ראוי לכפרה מתירו ע"כ זה שיש בו ב' דחויין מכפרה מפאת המליחה ומפאת הבישול חשוב ביותר אינו ראוי כו' והיתירו גדול יותר ועדיין צ"ע [והך דתרתי לריעותא דריש נדה אין לו שייכות לכאן]: