גליוני השס על סוכה· רבי יוסף ענגיל
דף מב:
יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ס"ה ומ"ש ראי' מכאן להטעים הכוס לתינוק הנימול אינו מובן דלא מיבעי' למ"ד שה לבית אבות לאו דאוריתא דאין הבן צריך להיות מנוי כלל רק אפי' למ"ד דאוריתא שפיר יכול להיות מנוי כיון שראוי לאכילה ואילו לא הי' ראוי לאכילה יהי' שלא לאוכליו אבל כיון שראוי לאכילה שפיר יכול להיות מנוי שהרי א"צ כאן שיקיים האוכל מצוה רק שבעלי הפסח צריך שיאכילוהו לאוכלים מנויין ואילו הי' צריך שיקיים האוכל מצוה הרי אפי' הי' הבן מגיע לחינוך לא הי' מועיל בזה דבר דחיוב חינוך רק דרבנן ואילו מצות אכילת הפסח הוא מה"ת וא"כ אין מצות החינוך מועלת דבר בקיום מצות אכילת הפסח ומשא"כ לעניין ברכה דבאה רק להוציא המחויב וכיון שאין בקטן הנימול חיוב כלל דגם חינוך ליכא בי' א"כ הרי הית' הברכה להוציא את הפטור וה"ל ברכה לבטלה ומה ראי' בזה מכאן והנה מ"ש דמצות הפסח רק שיהי' נאכל אבל לא שהאוכל יקיים מצוה כן הוא גם בשאר קדשים קלים דנאכלים לנשיהם ולבניהם והיינו בנים הקטנים דאילו הי' צריך שתהי' האכילה עצמה קיום מצוה הי' המאכיל כזית קודש לקטן דלאו בר מצוה היא מבטל מאותו הזית מצות אכילתו וע"כ דהמצוה רק שיהי' נאכל וע"כ גם קטן שהוא ראוי לאכילה מקיים בעל הקודש המאכילו מצוה בראותו שיהי' הקודש נאכל כנלענ"ד וע"ע שו"ת תשב"ץ שם סי' ע"ט וע' שו"ת הר"ן סי' נ"ב דכ' בפשיטות דלא מהני הטעמת הכוס לתינוק הנימול וע' שו"ת ח"צ שהבאתי בגליון גיטין נ"ב א' דכ' לעניין קטן הנימול אחר מיתת אביו דאח של הקטן זוכה במילתו ותמהתי שם עליו דמאי שייכות קורבת הקטן לכאן הא לאו מצוה דידי' היא רק של הב"ד והי' אפשר לומר טעמו דבאמת מצוה דקטן הוא רק לפי שא"א לו לכן הטילה תורה החיוב על האב או הב"ד אבל עיקר המצוה דילי' הוא ולכן קרובו קודם וכדרך שכ' הריב"ש בתשובה כזה לעניין פדיון הבן דהוא מצות הבן בעצם ורק לפי שא"א לצוות לקטן לכן הטילה תורה החיוב על האב אבל עצם המצוה של הקטן הוא ואולם בשו"ת הר"ן סי' נ"ב הנ"ל משמע דלא כנ"ל ע"ש מש"ש ואין לספק ולומר דתינוק זה כיון שהגיע לחיוב מצוה זו כו' עש"ה ואולם סברת התשב"ץ הנ"ל נראית שהיא כן דעצם מצות המילה הוא של הקטן וכנ"ל: