גליוני השס על סוכה· רבי יוסף ענגיל
דף לה.
ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה, נ"ב ע' ציונים לתורה דדנתי דלולב שלו שנתערב בגזול ולקח שניהם אינו יוצא משום דלא מינכר לקיחתו שאינו יודע באיזה מהם הוא יוצא והנה אפי' נימא דחד בחד חשוב ניכר עש"ה בציונים לתורה מ"מ בנתערב בב' אינו שלו אפי' לקח שלשתן אין לו לצאת וי"ל בלא"ה דאין יוצא בכה"ג דאותו שהוא שלו בטל לעניין ההכשר בב' אינו שלו [דההכשר מילתא אחריתי הוא ולא שייך לומר ממונא לא בטל לחד גירסא בביצה סוגי' דמים ומלח דאיסור התחומין בטל שפיר ואין נגרר אחר דין הממון ע"ש] וזה לדיעות דגם היתיר באיסור בטל וכמובן ואולם אם לקח שלשתן כאחת נ' דיוצא לדיעות דבא סור שנתבטל אסור מדינא לאכול שלשתן כאחת דהוי כטומאת משא דבב"א לא אמרי' ביטול ואולם יש לדון לתוס' נדה כ"ז ב' ד"ה משום דכ' א"נ כיון דטעמא דשפיר משום מת שלם אע"ג דטומאה כמאן דאיתי' דמי אין להחשיבו שלם כיון שנתבטל ברוב לגמרי עכ"ל הרי דכיון דלגבי זאח"ז בטל מיהת ולגבי ב"א כגון משא הוא דכמאן דאיתי' דמי ולא בטל אבל לגבי זאח"ז בטל ע"כ כיון שיש כאן ביטול ברוב לכן הביטול שמתבטל הוא מבטל ממנו עכ"פ עניין השלימות וחשיבותו ונחשב שאינו שלם וא"כ ה"נ הרי יש לו ליפסל מטעם חסר עכ"פ ודו"ק ואולם מתיבת לגמרי שכתבו התוס' משמע דזה רק בביטול בלח דמתערב ומתבטל לגמרי הוא דאין נחשב שלם ולא שייכא סברא זו בביטול יבש ביבש ובאתי רק להעיר:
שם ה"נ יש בו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין כו' ה"ק עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימין, נ"ב בבה"ג ה' לולב איתא תני' רבי אומר הדר א"ת הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו קטנים וגדולים תמימין ובע"מ ובאין קטנים ועדאן גדולים קיימים כך ישראל יש בהם צדיקים ובינונים ות"ח ועמי הארץ ובאין קטנים ועדאן גדולים קיימים שנא' וזרח השמש ובא השמש עד שלא מת משה רבינו זרחה שמשו של יהושיע תלמידו כו':
שם תוד"ה לפי שאין כו' כתבו דילפי' לה מכלאי הכרם, נ"ב כ"כ רש"י ג"כ סוף תמורה במשנה וע' שו"ת חות יאיר סי' נ"ד: