גליוני השס על סוכה· רבי יוסף ענגיל
דף כז:
ורבנן ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג, נ"ב בבה"ג ה' סוכה אי' ורבנן ההוא מאי קאמר רחמנא עשה סוכה לשם חג וצ"ע ע' לעיל ט' א':
שם מ"ד האי אחריתי הוא כו', נ"ב ע' תוס' וע' ב"ב ס' ב' נפלה חוזר ובונה כו' וע' סוטה מ"ג א' רש"י ד"ה על מכונו וע' ר"ן נדרים מ"ז א' ד"ה קונם לבית וע' בירושלמי שם ובמפרשיו וע' שו"ת הריב"ש סי' שנ"ו וע' ב"מ ק"ג א' אושלן האי גרגיתא ונפלה כו וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קע"ט וע' ס' נצח ישראל למהר"ל מפראג ז"ל פרק ל"ה במה שחילק שם בין בית לסוכה דבית שנפל וחזר ובנאו הוי בנין חדש משא"כ בסוכה היא חזרת סוכה הראשונה עש"ה בכל הפרק:
שם מלמד שכל ישראל כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שמ"ז ומ"ש רש"י כאן דלא מטי ש"פ לכל חד וחד כו' ע' בריב"ש שם במה שכ' וכ"ש של שותפין דמטי פרוטה דעדיף משאולה שהרי יש לו בה ממון חשוב שהוא שלו לגמרי כו' ומוכח דפמש"פ ג"כ מיקרי שלו אלא שאינו שלו לגמרי וצריך ביאור ואכ"מ ולעניין אתרוג של שותפין ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ב' תשובת ר' אביגדור כהן צדק ז"ל דדעתו דאם קנו בשותפות למצוה יוצאין בו אבל אם לקחוהו למסחר או לאכילה אין יוצאין בו ע"ש הטעם ויש להעיר לדיעה דאתרוג של שותפין כשר דשל שותפין ג"כ לכם מיקרי א"כ יוקשה ממ"ש הלבוש סי' תרנ"א וז"ל מה שמברכין על נטילת לולב ואין מברכין בל' הפסוק על לקיחת לולב יראה לי הטעם משום דל' לקיחה יש במשמעו ל' קניין כלומר אעפ"י שאינו אוחזו בידו אלא שקנהו ע"י אחד מן הקניינים שבידו ברשותו סגי אלא מדכתי' ולקחתם שצריך לקיחה תמה ילפי' שצריך להגביהו ולאוחזו בידו כו' עכ"ל ומבואר מדבריו דאילו נאמר ולקח הייתי מפרש לי' אקניין שיקנה הד' מינין ויהיו ברשותו ורק מדכתי' ולקחתם דנדרש ולקח תם ילפי' דהכוונה אלקיחה ביד ממש והשתא אי איתא דלכם אין ממעט שותפין א"כ אכתי מנ"ל דולקחתם פירושו לקיחה ביד דילמא הכוונה עדיין אקניין שיהיו שלו ותמות דהצריך קרא הוא בעניין השלו שיהי' השלו תם בלי חסרון ולפסול של שותפין קאתי דבשלמא למ"ד דמלכם גרידא ידעינן זה שפיר ומשא"כ למ"ד דלא שמעי' זה מלכם א"כ הא תיקשי כנ"ל ודו"ק היטיב ודע דמסופקני למ"ד דשותפות לא מיקרי לכם איך יצא אנדרוגינוס באתרוג דכיון דצד הזכרות לבד מחויב ואילו האתרוג הוא של כולו גם של צד הנוקבות נמצא האתרוג לגבי צד הזכרות המחויב אתרוג של שותפין ולומר דמשכחת שיקנה אתרוג ויכוון שהוא קונה רק לצד זכרותו או שיכוון הנותן שנותן רק לצד זכרותו צ"ע אי שייך זה שיזכה רק חצי גוף אם גם חציו השני בר זכי' והי' אפשר דמשכחת לי' בירושה דממילא שהניח אביו נכסים ובכללם אתרוג והוא יורשו דכיון דאין בת יורשת במקום בן נמצא דצד זכרותו לבד יורש והאתרוג של צד זכרותו לבד אולם גם זה צ"ע די"ל דבת דאין יורשת במקום בן היינו רק אם תפסיד לבן בירושתה ומשא"כ כאן דאדם אחד הוא ולא שייך הפסד י"ל דגם צד הנקבות יורש ודו"ק וע' ירושלמי יבמות פ"ח ה"ו דאנדרוגינוס כהן שנתחלל צד נקבותו ע"י שנבעל לפסול מאכיל את נשיו תרומה ואינו מאכיל את עבדיו דנשיו הרי מקודשות רק לזכרותו והוא אינו מחולל משא"כ עבדיו הם של כולו והרי צד הנקבות חללה ע"ש ואי איתא הרי משכחת שיהי' גם העבדים רק קנויין לצד הזכרות לבד בגווני דכתיבנא וא"כ מאי כללא כייל הרי דין העבדים כדין הנשים שכל שקנוי לזכרותו לבד אוכל וע"כ דלא משכחת כלל שיהיו העבדים קנוין לזכרותו לבד והא גופא קמ"ל ודו"ק:
שם לגר שנתגייר בנתיים וקטן שנתגדל כו', נ"ב ע' ס' תפארת שמואל על הרא"ש שלהי מועד קטן וע' שו"ת גאונים בתראי סי' נ"ו ועמ"ש בלקח טוב כלל ז' ד"ה ובגוף קישית הרא"ש וע"ע ריטב"א ראש השנה ד"ד ע"ב ד"ה אימור דכ' ונ' יותר למי שלא נראה בתוך החג ונראה עכשיו כגון שנתגייר או הגדיל שהוא חייב בלינה עכ"ל עש"ה ומשמע דאילו לא הי' רגל בפ"ע הי' פטור והיינו על כרחך מטעמא דדיחוי וע"ע תוס' חגיגה ב' א' ד"ה תשלומין דכ' ולא הוי מצי למימר חיגר בשעה ראשונה ונתפשט בשני' דהא פשיטא הוא עכ"ל הרי דס"ל לתוס' דזה פשיטות ואין ה"א כלל דליפטר בכה"ג מטעמא דדיחוי: