אור ברסלב

גליוני השס על נדרים· רבי יוסף ענגיל

דף טז.

דף טו:

שאוכל ב' לשונות משמע, נ"ב היינו בניחותא ובל' בתמי' והמובן לפי הענין ודוגמתו בק"ק צ"ג א' יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן ע"ש בתוס':

שם זה חומר בשבועות מבנדרים, נ"ח ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קכ"ד הקשה מדוע לא תני נמי חומר בשבועות כו' שאסור לשאול על השבועה וכדכתי' נשבע להרע ולא ימיר ובכתובות ע"ז ב' מי איתשל אשבועתי' כו' ואילו אנדר שרי לאיתשולי ותו' דכיון דבנדר אדרבה מצוה לאיתשולי א"כ ה"ל נמי חומר בנדרים מבשבועות ומש"ה לא תני לי' כי היכי דלא חשיב בהדי שדה ענין ומחצה (ב"ב קי"ד ב') דהלכתא כר' יוסף בזוזי (שם ל"ב ב') משום דבהא מילתא גופי' הילכתא כרבה בארעא עכ"ל ולולי דבריו ז"ל י"ל דבעצם לא חשיב כלל קולא וחומרא מה שבזה הדבר מצוה ובזה הוא איסור דכיון דמחולקים מקצה אל הקצה לכן נשארו שניהם ממילא בערך השיקול והשיווי ודו"ק וכמוהו בתוס' סנהדרין נ"ט א' ד"ה ליכא דמהא דעכו"ם ששבת חייב מיתה ליכא לאקשויי דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור דז"א דכיון דבישראל מצוה לשבות לא שייך איכא מידי כו' ע"ש והרי מבואר שם ברש"י דהא דמי איכא מידי כו' הטעם דכשיצאו ישראל מכלל ב"נ להחמיר יצאו ולא להקל ע"ש וא"כ ע"כ דמה שהוא מצוה לישראל לא חשיב תו קולא מה שאסור לעכו"ם ולא להם כיון דישראל אדרבה חמורי מיני' בקצה השני דהוא מצוה להם וה"ז ממש כסברא הנ"ל וע"ע בענין שאלה אשבועה ואנדר בח"א מהרש"א יבמות ק"ט ב' ע"ש בשם היפה מראה שעמד ע"ז דאיך יתכן שיהיו שבועה ונדר מחולקים מקצה אל קצה שבזה השאלה מצוה ובזה איסור עש"ה והנה דוגמתו ישראל ועכו"ם בשביתה וכנ"ל וע' יומא פ"א א' מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות וימים טובים תאמר בעינוי שאינו נוהג בשבתות וי"ט ולכאורה להנ"ל אין זה קולא בעינוי כיון דבשבת ויו"ט הוא ההיפוך דמצוה לאכול [לדיעות דעונג שבת דאוריתא] ואולם הא בורכא דזה רק בענין היום שייך לומר דאין יום השבת קיל מיוה"כ במה שאין חיוב עינוי בשבת כיון דיש בו חיוב היפוכיי לאכול אבל בעצם ענין העינוי דיוה"כ שפיר הוא קולא דמה שאין נוהג בשבת ואין מעדיף בעינוי מה שבשבת מצוה לאכול ואך כך יש לדון דכיון דבשבת ויו"ט מצוה לאכול א"כ הא לא שייך בהו עינוי כיון דהעינוי אסור ומדריגת היום אוסר העינוי וא"כ מה זו פירכא תאמר לעינוי שאין נוהג בשבתות כו' הא עינוי לא שייך בשבתות כו' [דרק אילו הי' מותר להתענות בשבת א"כ הא שייך ואז שפיר הוא קולא מה שאין חיוב להתענות בשבת ואין העינוי נוהג בשבת לחיוב ומשא"כ עתה דאסור באמת להתענות בשבת א"כ הא לא שייך עינוי בשבת לפי מדריגת היום וא"כ הא הו"ל פירכא ממילתא דלא שייך ודו"ק היטיב מאוד] ואולם כבר הארכתי בציונים לתורה דעושין פירכא גם ממילתא דלא שייך עש"ה:

שם וחומר בנדרים מבשבועות כו', נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (ד"ס ע"ב דפוס ווארשוא) ד"ה וששאלתם מי שנשבע שלא לעשות כו' וז"ל כך ראינו כי כל הנשבע שלא לעשות מצוה או שיעבור עביר' זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות כו' אבל, בנדרים צד חומר דתני' חומר בנדרים מבשבועות כו' כגון האומר אם לא אעשה סוכה אני נותן זהב לצדקה אעפ"י שהוא עושה סוכה חייב לתת זהב לצדקה עכ"ל וצריך ביאור רב והיא שם אחת מתשובות רבינו האי גאון ורבינו שרירא גאון ע"ש:

תוכן העניינים

גליוני השס על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה