אור ברסלב

גליוני השס על מכות· רבי יוסף ענגיל

דף כא:

דף כ:

שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מניין ת"ל כלאים שדך לא, נ"ב ע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ב' דדן שם בעניין שהי' חרם בקהלה שלא לקבל רב שיש לו קרוב בקהלה וקיבלו רב שלא הי' לו קרוב ואח"כ נעשה לו קרוב ע"י התחתנות שבנו של הרב נשא אשה שיש לה קרובים בקהלה ודן אם מותרים לקיים אותו הרב וכ' בזה וז"ל והנה לכאורה נ' אעפ"י שנתקבל הרב בהיתר מ"מ כיון שאח"כ נעשה קרוב איסורא דחרם רביע עלי' וראי' לדבר מהא דאי' בפ"ק דב"ב מחיצת הכרם שנפרצה כו' נתייאש ולא גדרה קידש כו' ואע"ג דכתי' בקרא לא תזריע כלאים מ"מ אסרינן ג"כ הקיום א"כ נימא נמי הכא כו' אבל כד מעיינן שפיר נלענ"ד שאין משם ראי' כלל ואדרבה משם ראי' להיפוך דאי' בפ"ק דמ"ק שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מניין ת"ל כלאים שדך לא כו' הרי קמן טעמא דכתב רחמנא כו' הא לאו הכי לא הוי משמעות איסור הקיום מאיסור זריעה וא"ת נילף מינה כו' ז"א דהא גבי כלאים [אולי צ"ל כלאי הכרם] יש לנו ג"כ קרא יתירא לדרוש כן מדהול"ל ותבואתו וכתי' ותבואת הכרם אלא לרבות כרם בלא זריעת כלאים דהיינו המקיים כלאים דקדש כמ"ש הלבוש סי' רצ"ז ס"ד ע"ש א"כ אית לן שני כתובים ושני כתובים אין מלמדין ואפי' למ"ד מלמדין יבא כתוב השלישי דדרשי' לא תעשה לך פסול אין לא אלא לא תעשה העשוי כבר מניין שלא יקיים ת"ל לא יהי' לך הרי יש לנו ג' כתובים שבאים ללמד ולהורות שהקיום אסור כמו העשי' ולכ"ע ג' כתובים אין מלמדין עכ"ל ודבריו דברי חידוש ויש לדון בם הרבה וע' ר"ה ט"ז ב' דילפי' מובנבלתם לא תגעו דחייב אדם לטהר עצמו ברגל הרי דדנין ממה שאסרה תורה הטומאה דג"כ אסור לקיים טומאה קדומה אם ישנה וצריך לסלקה ע"י טבילה ועמש"ש בגליון וגם מאי דפשיטא לי' לבעל עבודת הגרשוני דאפי' הי' זריעת כלאים בהיתר גמור ג"כ הקיום אסור דהא מדמי לי' קבלת רב שהי' רחוק בשעת הקבלה והית' הקבלה בהיתר גמור יל"ע בזה ג"כ מרש"י עירובין צ"ב ב' ד"ה גפנים בקטנה וע"ש בתוס' וגם מה שדן ז"ל מהך דכאן לנידון דידי' ג"כ צ"ע לכאורה דמכאן יש לדון רק לעניין היכא שאסרה תורה עשי' אי גם הקיום אסור ומשא"כ לעניין חרם ונדר הרי כל כה"ג רק בכוונת הנודר תלוי אם הי' דעתו לאסור גם הקיום או לא ולומר דכיון דהעשי' אסורה מכח הנדר לכן הקיים ממילא אסור דכל שעשייתו אסורה קיומו נעשה איסור ממילא דאין לקיים דבר שהוא איסור [אם נאמר דבמילי דאוריתא הוא כן דכשהעשי' אסורה. גם הקיום אסור] זה אין סברא כלל וע' ר"ן שבועות דאף דבאיסורי תורה הח"ש נאסר ממילא מפאת חזיא לאיצטרופי מ"מ בנשבע שלא לאכול כזית אין הח"ש נאסר מפאת חזי' כו' כיון דסוף סוף לא הי' דעת הנשבע על פחות מכזית ואין לו להאסר בשבועה רק מה שהי' דעתו עליו כיון דאינו איסור עצמיי עש"ה ודו"ק היטב מאוד וצ"ל כוונת העבודת הגרשוני דמספקא לי' מילתא אי בל' בני אדם הקיום בכלל העשי' וזהו שבא לדון אותו מל' תורה דאי בל' תורה הוא בכלל גם בל' ב"א ראוי לומר דהוא בכלל דכל שלשון הב"א הוא מסופק יש לדונו מל' תורה כמבואר בתוס' פסחים ב' א' ובכ"ד וע' ירושלמי סנהדרין פ' חלק הלכה ח' דאף שהשביע יהושיע שלא לבנות יריחו מ"מ אחרי שנבנית מותר לישב בה ע"ש בפני משה ואולי צריך להחריבה באמת גם אחר שנבנית רק דעכ"ז כ"ז שאינה מוחרבת מותר לישב בה דהישיבה איננו איסור רק גוף קיום העיר ואולם הישיבה. עצמה לכאורה הוא ג"כ קיום בניין העיר דביתא מיתבא יתיב ע' ב"ק כ"א א':

שם ואין חילוק מלאכות ביו"ט, נ"ב ע' כזה ירושלמי שבועות פ"ג ה"ד דאין חילוק מלאכות ביוה"כ ע"ש במראה הפנים ד"ה הדא אמרה:

תוכן העניינים

גליוני השס על מכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה