גליוני השס על מועד קטן· רבי יוסף ענגיל
דף ד:
בדידין כו'. נ"ב הוזכר במשנה כלים פכ"ט מ"ז יד הבדיד ע"ש בר"ש:
שם אגפי', נ"ב פי' מחיצותי' והוא ל' משנה כלים פ"ח מ"ג ואין לה גפיים ובר"ש וגפיים הן מחיצות כו':
שם זיבלו מוכיח עליו, נ"ב דוגמתו לקמן י"ד א' איזורו מוכיח עליו ועוד לקמן כ"ד א' מנעליו מוכיחין עליו ונדרים מ"ח א' סעודתו מוכחת עליו ומכות כ"א א' מכתו מוכחת עליו ובכורות כ"ה א' שחיטתו מוכחת עליו וביצה ט' א' שבכו מוכיח עליו ובחולין קכ"ג ב' קרעה מוכיח עלי' ובשבת ס"א א' מכתה מוכחת עלי' ובב"מ כ"א ב' חזותו מוכיח עליו ובפסחים ז' א' עיפושה מוכיח עלי' ובב"ב קמ"ה א' גיטה מוכיח עלי' ושם קנ"ג ב' קברו מוכיח עליו ובברכות ל"ז ב' מעשי' מוכיחין עלי' ובר"ש שביעית פ"ג מ"ג בשם הירושלמי סלו ומגרפו מוכיחין עליו ושם מ"ח בר"ש וברע"ב שהגדר מוכיח עליו ושם פ"ד ה"א בירושלמי בהמתו מוכחת עליו כו' כירתו מוכחת עליו וירושלמי ערלה פ"א ה"א מקים הסייג מוכיח עליו וירושלמי כלאים פרק ב' ה"ג מקומו מוכיח עלי' שאינו רוצה בקיומו ובביצה ל"ג ב' קדירתו מוכחת עליו וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' י"א וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רפ"ד דהך דכל צרכי חולה עושין ע"י עכו"ם בשבת היינו לומר לעכו"ם לבשל לו מאכל ואף דיש בו גם משום בישול עכו"ם וכ' שם בזה ועוד שאיסור בישולי כותים קיל טפי דלא נאסר משום בת בקתי' כו' והילכך כל שיש בו היכיר קצת התירו כההיא דשופת ישראל קדרה וכל שתחלתו או גמרו ביד ישראל להיכיר בעלמא שרי ואף זה היתיר איסור בשבת וחליו מוכיחין עליו שלא התרתו אלא לצורך כו' עכ"ל ומ"ש דהיתיר איסור בשבת כו' והכוונה דמדאומר לעכו"ם בשבת ועובר אשבות דאמיר' לעכו"ם זה מוכיח דמשום חולי הוא שעושה כן וע"כ הוא היכיר ממילא לגבי איסור בישולי עכו"ם קצ"ע דא"כ איסור בישולי עכו"ם גופי' יהי' בו היכיר זה דמדעובר לאכול בישולי עכו"ם, ע"כ דמשום חולי הוא שעושה כן ול"ל להך דהיתיר איסור בשבת כו' וע"כ דמשום בישולי עכו"ם גופי' איכא למימר דאה"נ דאוכל באיסור ואינו הוכחה וא"כ גם באיסור שבת נאמר כן [וע' מנחות ג' א' קק"ל ששחטן בדרום לשם קק"ד לירצו דמעשיהן מוכיחין עליהן דקק"ל נינהו דאי קק"ד בצפון הוי עביד להו אימור קק"ד נינהו ומיעבר הוא דעבר ושחט להו בדרוס כו' אלמא דכל כה"ג לא חשיב מעשי' מוכיחין עלי' דאימור מיעבר הוא דעבר כו' וע' תבואות שור סי' ה' סק"ג מש"ש וכאן ליכא הוכחה כל כך די"ל מיעבר הוא דעבר והקדיש אדעתא דהיום כו' עכ"ל עש"ה וכוונתו לגמ' מנחות הנ"ל] ואולי כוונת הרשב"א משום דשבת חמור לאינשי ולכן איסור שבת מוכיח טפי מאיסור בישולי עכו"ם ודו"ק: