אור ברסלב

גליוני השס על מגילה· רבי יוסף ענגיל

דף כו:

דף כו.

אי לאו דה"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב לי' הדר ה"ל מתנה כזביני, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע גיטין נ' ב' מתנה נמי אי לאו דאית לי' הנאה מיני' לא יהיב לי' מתנה והילכך כי פסידא דלקוחות דמי וע"ע ב"ק ק"ה ב' אתה נתתו לי במתנה כו' על מנת דעבידנא לך נייח דנפשא וע' ב"מ ל"ד ב' וע"ע ב"ב קנ"ו א' אי לאו דה"ל הנאה מיני' לא הוי יהיב לי' מתנה וע' תוס' גיטין י"א ב' ד"ה כל עש"ה וע"ע מעשרות פ"ב מ"א ע"ש בר"ש וע"ע ב"ב קל"ט ב' תוד"ה התם וע"ע רש"י כתובות מ"ט ב' ד"ה מיבעיא וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ס"ג וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קע"ב:

שם תשמישי מצוה נזרקין, נ"ב ע' ש"ע או"ח סי' כ"א סעי' א' מחלוקת אי מותר לזורקן לאשפה וע' ר"ן שבת פ' כל הכלים דנ"ג ע"א מש"ש אהך דשירי פרוזמאות וע' או"ח שם סי' קס"ח במג"א ס"ק מ"ב דאסור להאכיל מפרוסת הבציעה לעכו"ם או לבהמה ובס' מנחה פתים שם ציין דמיון בש"ך יו"ד סי' ש"ו בשם היש"ש ובאבן עזרא עה"ת פ' יתרו עה"כ לא תבנה אתהן גזית ע"ש אולם הך דיש"ש וא"ע הנ"ל הוא בשירי קדושה ואין ראי' להך דפרוסת הבציעה כו' דהוא שירי מצוה וע' ילקוט פ' בא רמז ר"ח עה"כ משארותם צרורות בשמלותם על שכמם שהיו שירי מצה ומרור ונשאום על שכמם משום חיבוב שירי מצוה ע"ש בז"ר וע"ע חילוק בין תשמישי מצוה לקדושה לעניין גרדומין במנחות ל"ה ב' ע"ש וע' תוס' כריתות ו' א' ד"ה מסייע לריב"ח דכתבו דאפי' אם הית' הקטורת נעשית בקוץ נמי א"א לשרות הצפורן במי רגלים דלא גרע משופר דאין בו קדושה אלא תשמישי מצוה דקיי"ל דנזרקין ותני' שלהי ר"ה דאסור לצחצחו במי רגלים מפני הכבוד וכ"ש קטורת שנקטר לפני ולפנים ביוה"כ עכ"ל ונ' דמה שהוצרכו להוסיף הך דשנקטר לפני כו' אף דבלא זה הק"ו פשוט ממצוה לקדושה היינו משום דיש סברא לומר דשופר עדיף גם מקדושה מפאת ש"ס ר"ה כ"ו א' דשופר כיון דלזכרון אתי כנכנס לפני ולפנים דמי עש"ה וע"כ הוצרכו להוסיף דגם קטורת הרי נכנס לפני ולפנים בפועל וא"ב שוב עדיף מפאת היותו קדושה ודו"ק וע' ש"ע או"ח סי' קנ"ד סעי' ג' בהג"ה דאסור לכבס מטפחת של ס"ת במי רגלים מפני הכבוד ובס' מנחת פתים הנ"ל שם דה"ה בתשמישי מצוה ומביא ראי' משופר ומתוס' כריתות הנ"ל ולפי הנ"ל אין ראי' וע"ע באבן עזרא ויקרא ז' פסוק י"ח דכ' רבותא יתיר' בטעם אבנים שלימות וגו' דאפי' שיהי' הנשאר חול לבד אף שלא יעשה בו דבר של בזיון מ"מ היותו חול לבד הוא דבר בלתי ראוי אחרי שבא ממנו חלק לקודש ע"ש וע"ע נדרים ס"ב א' ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול כו' נעקר מן העולם כו' והנה מ"ש דשופר חשיב קדושה מפאת אוז"ל דכיון דלזכרון אתו כפנים דמי נזכרתי דכן כ' הר"ן ר"ה פ' ראוהו ב"ד ד"ה ומיהו אע"ג דמסקי' חוץ משל פרה כו' עש"ה וי"ל דהיינו טעמא דנקט כאן בתשמישי מצוה רק סוכה לולב שופר ציצית ולא שאר מצוות והיינו משום דכלהו רבותא נינהו דה"א דליחשבו תשמישי קדושה סוכה מדרשא דחג הסוכות לד' כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל על הסוכה ולולב מבואר בריטב"א ריש לולב הגזול דאע"ג דבכל המצוות מהב"ע דרבנן דלא ילפי' מצוות מקדשים מ"מ לולב כיון דבא לרצות כקרבן דמי וילפי' לי' מקדשים ע"ש וציצית ה"א דכיון דשקול ככל התרי"ג מצוות ע' נדרים כ"ה א' א"כ כולל גם מצות שבקדשים וה"א דליחשוב קדושה מפאת זה ודו"ק ודע דהא דמצוה לא חשיב קדושה היינו רק לאחר שנעשה בו מצותו אבל בשעת קיום המצוה קדושה נהגינן בי' ע' רמב"ן שבת כ"ב א' ד"ה וכי:

שם מריש ה"א האי פריסא כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדואה סי' פ"ב:

שם ההוא בי כנישתא כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' ס"ה:

תוכן העניינים

גליוני השס על מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה