גליוני השס על מגילה· רבי יוסף ענגיל
דף י:
כ"מ שנא' ויהי אינו אלא ל' צער, נ"ב דוגמא לזה סנהדרין ק"ו א' כ"מ שנא' וישב אינו אלא ל' צער:
שם דבר זו מסורת בידינו מאבותינו, נ"ב כל' זה סוטה ל"ד ב':
שם שם זה הכתב, נ"ב נ' טעם הדרש כי שם מורה על קיום כמבואר בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ל' שאלת למה אמר הכתוב בכל אותם הדורות שהיו מאדם עד אברהם אע"ה בעניין התולדות ויולד פלוני לפלוני ולא אמר ויולד לפלוני בן ויקרא את שמו פלוני כו', תשובה דע כי קריאת השם יורה על הקיום ובדבר המתפסד ואין לו קיום אין ראוי לקרות לו שם ויורה ע"ז שם רשעים ירקב ולא שם לו על פני חוץ וההפך ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם ולפני שמש ינון שמו וע"כ תמצא דקדוק הכתוב כל התולדות שנולדו מאדם ועד שת שנמחו כולם כו' לא הזכיר באחד מהם ויקרא את שמו עד שנולד שת ומפני שממנו הושתת העולם כתוב בו וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כו' ע"ש בארוכה וע"כ מפאת שהאדם בעל תמותה ואף שפועל דברים והם נשארים אחריו מ"מ הם אינם עצמיות האדם ואין להם שייכות לו ואין נחשב לו קיום בזה ורק הדיבור דהוא עצמיות האדם שזה גדרו חי מדבר וכן ויהי האדם לנפש חי' תרגומו לרוח ממללא אילו הי' נשאר הי' נחשב קיום ואך דגם דיבורו אין נשאר וע"כ כתב שלו דנשאר אחריו וגם הכתיבה כדיבור לכן נחשב לו קיום בזה וע"כ נדרש שם דהוא קיום על הכתב כך נ':