גליוני השס על כתובות· רבי יוסף ענגיל
דף קי:
הכל מעלין לא"י כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ח, קצ"ט, ר', ר"א, ר"ב, ר"ג וע"ע שם סי' רפ"ח וע' שו"ת מעיל צדקה סי' כ"ו ושו"ת רדב"ז ח"א סי' תנ"ד ושמעתי בשם גדול אחד שאמר דעיקר ישיבת א"י הוא בהסתפקות מא"י היינו שתהי' הפרנסה משם אבל אותם שדרים שם ופרנסתם ממה שאנשי חו"ל מפרנסים אותם אין זה עיקר ישיבת א"י ונלענ"ד קצת ראי' לסברא זאת ממ"ש בשו"ת רד"ך בית ד' חדר א' שמה שכותבין בגט דיתבא על נהרא אין הכונה ישיבה ממש אלא הפי' שמסתפקים ממנו דמאחר שמסתפקים הימנו הנה הוא ישוב העיר שעליו היא יושבת עכ"ל וע' ב"ב צ"א א' ת"ר אין יוצאין מארץ לח"ל כו' וברשב"ם אין יוצאין כו' שמפקיע עצמו מן המצות עכ"ל והכונה שמפקיע עצמו ממצות התלויות בארץ וצ"ע מדוע לא פי' כפשוטו שמבטל מצות ישיבת א"י דהיא מצוה עצמותית דאוריתא וחביבה דשקולה כנגד כל המצות כמבואר בספרי:
שם תצא בלא כתובה, נ"ב בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ז הביא ראי' דגם נדוניתה הפסידה מדקתני באידך בבא יוציא ויתן כתובה ובודאי גם נדוניתה יתן שאם מה שלא הביאה לו יתן דהיינו מנה מאתים וכ"ש מה שהביאה לו א"כ רישא נמי דתני תצא שלא בכתובה נדוניא בכלל דבחד גונא תני לה תנא עכ"ל ויש לדון בראי' זאת די"ל דנדוניתה באמת אינו בכלל כתובה כלל דה"ל כתוב דעלמא וכמ"ש הראשונים וסיפא דאמר יוציא ויתן כתובה הכונה ג"כ רק אמנה ומאתים ותוספת ומן הנדוניא לא דיבר התנא כלל אלא דבסיפא אנו יודעים מסברתנו דיתן הנדוניא ואילו ברישא דאין הסברא מחייבת שתפסיד הנדוניא שפיר אין לה להפסיד ומה ראי' בכאן מסיפא דמה דיש לו לתת בסיפא ודאי אמת הוא אבל לא דיבר התנא מזה רק מכתובתה ואין הנדוניא בכלל כוונת כתובה בכאן:
שם מקולי כתובה שנו כאן, נ"ב ע' תה"ד סי' רע"ב:
שם דומה כמי שאין לו אלוק"י, נ"ב כל' זה ע"ז י"ז ב':