גליוני השס על כתובות· רבי יוסף ענגיל
דף פג.
האומר לחבירו כו', נ"ב בס' מקח וממכר לר' האי שער א' איתא האומר דין ודברים כו' וליתא לחיבת לחבירו:
שם האומר אי אפשי כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בט"ז יו"ד סי' שמ"ב ס"ק א' וע' שו"ת משפטים ישרים סי' ק"ה והנה מ"ש כאן אי אפשי בתקנת חכמים משמע דבדאוריתא לא שייך זה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רס"ד [והיא שם תשובת רבינו גרשון מאור הגולה] שכ' דטעמא דמ"ד דמהפכינן שבועה גם בדאוריתא דבאמת ראוי להיות חיוב שבועה על התובע שבא להוציא ורק שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם שכל הנשבעין נשבעין ולא משלמין ואין התובע יכול לומר אשבע ותן לי משום דדרכי' דרכי נועם דאם הי' התובע יכול לומר אשבע ותן לי לא הי' אדם יכול לעמוד מפני הרמאים שהיו מתקרבים אצל בעלי בתים ומלוים להם פרוטה ותובעים מהם ק' מנה ופרוטה בדין והוא מודה לו בפרוטה וכופר בק' מנה והי' הרמאי נשבע ונוטל וע"כ תיקן הכתוב שלא יפקיעו הרמאים נכסי בעלי בתים שיהי' ביד בעה"ב להיות נשבע ונפטר אבל מי שרוצה להחמיר על עצמו מלשבע ואומר השבע וטול שאי אפשי בתקנה זו הרשות בידו עכ"ל עש"ה וה"ז אי אפשי גם בתקנה דאוריתא ויש לחלק:
שם רש"י ד"ה נפקא מינה לשומרת יבם כ' ואם מתה כשהיא שומרת יבם אין ליורשי' בהם כלום, נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' א':