גליוני השס על כתובות· רבי יוסף ענגיל
דף נ.
המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' ג' ד"ה ואמנם מה שכתב אמ"ר ז"ל עד סוף התשובה מה שהאריך בזה מכמה דוכתי וע' שאלתות פ' תרומה וז"ל ברם צריך אילו מאן דאתי ואמר בעינא דאפקר נכסיי עד כמה יהבינן לי' רשותא למיתן ת"ש דתני' המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וה"מ מחיים אבל לאחר מיתה עד תילתא עכ"ל ומוכח לכאורה דרק בהפקר דהוא ג"כ מצוה כמו שהארכתי באתוון דאוריתא הוא שאמרו דאל יבזבז כו' אבל לא בצדקה ממש אולם כל דברי השאלתות שם מקמי הכי מצדקה מיירי וכן הך דה"מ מחיים איתאמר להלן ס"ז ב' על צדקה וצ"ל דל' הפקר דנקט לאו דווקא ולביזבוז גדול הוא דקרי לי' הפקר כמי שאין חושש על נכסיו ומפקיר נכסיו ודו"ק ומ"ש השאלתות דלאחר מיתה עד תילתא אינו בגמ' לפנינו לקמן ס"ז ב' ואדרבה נאמר שם קם בזבזי' לפלגי' ממוני' ושוב ראיתי דדברי השאלתות הנ"ל הם גם שם פ' תשא וכ' שם ג"כ ל' הפקר והביא שם הך דלקמן ס"ז ב' בנוסחא אחרת ממה שהוא לפנינו ע"ש:
שם באושה התקינו, נ"ב משום איבה, שאלתות פ' פנחס:
שם ומשאילן לאחרים, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל צ"ג אות ג' עש"ה וע' רש"י שבועות מ"ו ב' ד"ה מיתמי דספרי הלכה אין עשוין להשאיל ואולם בתוס' שם חלקו על רש"י ע"ש:
שם תוד"ה עשיתינהו כ' האי עשוי צריך לומר דהיינו בדברים, נ"ב ע' כזה ב"ב יו"ד א' עשינהו שקל מינייהו לצדקה כו' וברש"י כל השנה הי' כופין בדברים עש"ה דשם מוכח הכוונה בדברים: