גליוני השס על כתובות· רבי יוסף ענגיל
דף מז:
וקבורתה תחת כתובתה, נ"ב אם יאמר הבעל אני נותן כתובה ליורשי' ויקברוה הם אם הדין עמו בזה ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קי"א ומש"ש דלאו כל כמיני' לומר כן לחוב לקרובי' צ"ל סברתו דנהי דאמרי' בכ"ד דמידי דתקנה יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים מ"מ ה"מ לחוב לאחר אין בידו לומר כן וע' שו"ת מיימוני ס' קניין סי' י"ד והוא משו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רל"ז עש"ה וע"ש בתשב"ץ ג"כ לעניין אם נקברה וחטטוה מקברה אם חייב הבעל לקברה שנית ע"ש:
שם תיקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי, נ"ב כזה בתוספתא ר"ה פרק ב' נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאין מצוי לשאין מצוי:
שם שארה אלו מזונות כו', נ"ב ע' ישעי' ד' א' לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש ע"ש בפי' הרד"ק ולמ"ד דמזונות דרבנן צ"ל דישעי' דיבר בהווה שהדרך לזון את אשתו וכה"ג בתוס' גיטין מ"ז ב' ד"ה ולביתך וגם י"ל דתקנתא דרבנן שיזון הבעל את אשתו כבר הית' בימי ישעי' ועלי' כוונת המקרא ולפי"ז היא עדיפא משאר דרבנן דהויא לה דברי קבלה: